הקסם של החיים(?!)

אממ אז דוד:

הוא הבין שהוא לא אמור להלחיץ אותי. וזהו. הוא כבר לא מלחיץ. דיברנו שיחה אחת שבה הוא אמר לי: "אוקיי, אז שתהיי בת 25 נהיה חברים, אח"כ נחכה עוד כמה שנים, נראה מה יהיה..." חחח חמוד.

אבל הוא הבין שכדי שזה ילך באמת, צריך לתת לזה זמן. וזה מה שהוא עשה.

אממ ות'אמת זה הצליח...

כי עם הזמן שאני מכירה אותו אני רק רואה עד כמה הוא מדהים.

עד כמה כיף לי לדבר איתו, עד כמה אני חשובה לו והוא מוכן להקריב בשבילי.

איזה כיף לי להסתובב איתו בטיילת וסתם לצחוק.

או לרעוד מקור באמצע הלילה ולרוץ ביחד כדי להתחמם אבל לא להצליח כי אנחנו קרובים מידי...

או להחליט שהיום לא מדברים עד מאוחר בטלפון כי הוא צריך לקום לבסיס ב5 ולי יש בצפר אבל להסחף בכל זאת ולדבר עד הבוקר...

או כמה כיף לפתוח את העיניים בבוקר ולקבל הודעה כמו: "את הכי חשובה לי בעולם, אין דקה שאני לא חושב עלייך" ולדעת שזה נכון. כי כשהוא לא פוגש אותי או מדבר איתי בטלפון אז הוא כותב לי הודעה.

והכי הכי מדהים זה שהוא קרא באתר שלי (http://www.beyachad.area.co.il) והוא תומך במה שאני חושבת על שוויון.

שאח"כ הוא כתב לי: אני תומך בך והולך בדרך שלך. אני אוהב את ההתבוננות שלך לחיים...

זה לא כאילו הוא מושלם?

אני יודעת שלא. אני יודעת לשים לב לחסרונות של אנשים (יותר מידי..) כמו שאני עושה את זה לעצמי.

אבל כאן אני רואה שזה בקטנה לעומת הדברים הטובים בו.

אז זה נכון שלא התאהבתי בו מההתחלה, ואף פעם לא נדלקתי עליו.

אבל מאור אומר שאולי זאת הדרך הנכונה.

נכנסתי לאהבה הזאת בצורה מבוקרת.

הסתכלתי לזה ישר בעיניים, ועמדתי בחוץ. שקלתי את זה, ראיתי מה טוב ומה לא,

ובצורה מפוקחת ביותר, אני אכנס פנימה.

כי אני לא "מאוהבת" ונכנסת לזה בלי דעת.

אני בוחרת בזה.

הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.

אמרתי לו שאני לא אגיד לו שגם אני, כי אני אני רוצה להגיד לו את זה שזה יהיה נכון באמת.

ואני חושבת שאני אגיד לו את זה ממש בקרוב.

ואל תכעסו עלי. הוא באמת שווה את זה.