כאילו אני לא פה.
נעלמתי.
כאילו אני לא חיה.
לאף אחד לא אכפת.
כאילו אם אני לא נמצאת בשום מקום באמת, לאף אחד לא אכפת.
אף אחד לא מתקשר, אף אחד לא באמת ישאל עלי.
אין לי אףףף חברה עכשיו
וזה לא שאני לא חברותית,אני אחת שרגילה להיות מוקפת באנשים ובחברה, אחת שכולם אוהבים.
אבל עכשיו...
סיימתי תיכון כשאני עם דייב, בבת אחת הפסקתי את כל הקשרים עם בנים אחרים. ככה שאין לי ידידים בכלל.
חברות לאט לאט איבדתי,זאת אומרת שעם הזמן היה לי את דייב שהכי כיף לי בעולם איתו, אני רוצה להיות איתו ולבלות איתו כל הזמן
וככה הרגשתי שאני בעצם לא צריכה את חברות שלי.
נלחמתי בזה בהתחלה והתעלמתי מזה- אבל לאט לאט זה הטביע אותי.
איבדתי את כולן.
היו לי שתיים טובות, עם אחת מהן רבתי בלי קשר אליו כי היא התנהגה גרוע מאד.
פתאום לא הייתי בקשר עם אף אחת,
ואז עם אחת אחרת- ובשבועיים האחרונים גם איתה לא.
עכשיו אני לגמרי לבד. גם עם דייב יש הרבה בעיות.
אני לא עושה כלום כל היום, רק רואה טלוויזיה.
אני לא עובדת- אני ממש מתעצלת, אבל אני רוצה מחר להתחיל כבר.
דייי כמה אפשר?? כל היום לשבת בבית, בלי כסף לכלוםםם
גם כשאת רוצה לנסוע לאנשהו , לשכוח, לצאת. אין לי אפילו כסף לנסיעות!!
אז אני רוצה להתחיל לעבוד במשהו. הגיע הזמן.
אין לי חברות ככה , אני לא יוצאת לשום מקום, וחסר לי, אין לי עם מי לצאת.
אני רוצה להיות כמו כל המתבגרים, לצאת , לעשות קצת שטויות לפעמים, להשתכר קצת, להיות עד מאוחר בחוץ. כמו פעם.
אני עושה את זה עכשיו פעם בהרבה זמן עם דייב, ולפעמים חסרה לי החברה. לפעמים כמה חברים רחוקים שלו באים, אבל זה לא שהם קרובים אליי או משהו, ואני גם "חברה" של מישהו- שלו. אז הם גם מרוחקים. אני לא מצליחה להנות כמו שאני יכולה להינות.
אני רוצה שינוי!!!!
וואי, הפריקה הזאת פה עשתה לי כל כך טוב.
תודה אלוהים שיש לי בלוג.
ושיש לי אותך.
לילה (בוקר) טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: