הקסם של החיים(?!)

היום התחלתי לעבוד בעבודה חדשה, זאת היתה התלמדות תוך כדי עבודה.

משהו שמשלב עבודה עם אנשים ועבודה על מחשב. ממש נהניתי! היה לי כיף!!

סופסוף יצאתי, עשיתי משהו עם עצמי, פגשתי 3 בנות חדשות, שעם שתיים מהן דיברתי שיחות קצת יותר לעומק. (איזה כיף שאנשים נפתחים אלי תוך שניות!!)

הרגשתי חיה

צחקתי, עבדתי (והרווחתי כסף), דיברתי, שיתפתי, שוב צחקתי.

הרשמתי.

היה ט-ו-ב

אני רוצה להמשיך שם למרות שיש לי קוצים בתחת בנוגע למקומות עבודה. להשתקע, ממש ,חצי שנה-שנה.

אח"כ סיבוב עם דייב וקניית מגף אולסטאר חום מהמם.

דייב הלך ל"על האש" רק עם הבנים. הם עשו מן מסיבה להוא, מפעם.

הוא מתחתן.

למה זה מציק לי? למה יש לי משהו שמכווץ לי את הלב כשאני חושבת על זה?

אני מתעלמת מזה שוב ושוב, מרגישה לפעמים שזהו-הוא לא מעניין אותי בשיט. עברו פאקינג 3 שנים!!

מתוכן שנתיים אני עם החבר שהוא הבחור הכי מדהים-מתוק-מצחיק-אוהב-חכם-מבין-מתאים לי בעולם!!

שאני אוהבת .

אז למה?

פעם כשהייתי רואה אותו הלב שלי היה מסיר את כל החומות והייתי מיד מרגישה אליו משהו. למרות כל העבודה העצמית והחסימה שלי אליו.

אני כבר כמה חודשים מעכלת את זה שהוא מתחתן, אני אומרת את זה לעצמי. מלא פעמים אני לא מרגישה כלום-זה משמח אותי.

תכלס-אין לי כלום אליו. אני לא אוהבת את האופי שלו, את ההתנהגות שלו, ועכשיו עם הלוק המזעזע החדש גם לא את המראה.

ככה זה היה מאז שהתגברתי עליו עם מאמצים אדירים. לא חשבתי עליו כבר הרבההההה זמן.

אבל היום, פתאום שמישהי אמרה לי "אני מכירה את הארוסה שלו, מהממת וצדיקה" (הוא הפך לדוס,אבל מ-מ-ש .והיא כנראה גם.) פתאום, הרגשתי כיווץ.

כיווץ בלב.

אני לא אוהבת את הכיווץ הזה. fuck it.

הוא תמיד היה החולשה שלי. מה יש בך???? אוף

הוא מתחתן לעזאזל. ואני עם האהוב שלי, שאני באמתתת אוהבת.

מה יהיה?

זה יעבור, אני בטוחה. כמו שזה עבר לי ב5 הפעמים הקשות הקודמות.

אני לא רוצה שזה יחזור!!!!

וגם אימואים.

לא דעת, יש לי קטע כזה.

כשאני רואה 2 בחורים מתנשקים (מה שאף פעם לא יצא לי לראות במציאות) זה מרגש אותי.

לפעמים גם עושה לי את זה.

אין לי מושג מה זה אומר... חבר שלי לא שש מהרעיון הזה.. צודק, אבל זה מדליק אותי!

כשאני רואה אימואים או אפילו תמונות -זה מושך אותי, ומסקרן.

בכלל, ממש מעניין אותי להכיר הומו מקרוב, ממש להתחבר, לדבר.

תמיד חלמתי שיהיה לי ידיד כזה טוב שהוא הומו.

אני יכולה להפריד את זה ל-2, את המשיכה הפיזית אליהם,

ואת הסקרנות להכיר אותם מקרוב.

זהו בעקרון, רציתי לספר לכם על ה"סטייה" הזאת שלי.

איי. הגיגים של 3 לפנות בוקר...

חוץ מזה פגשתי היום את ורד, היה ממש נחמד, ראינו סרט "ג'ולי וג'וליה" בלי לקרוא את התקציר לפני זה- והתחרטנו... חחח סרט דיי משעמם, כמעטט בלי עלילה.

היו קטעים שנגעו בי, ולפעמים מצחיק. אבל בכללי סרט לא משהו שרק עושה תיאבון גדול.

היא נשואה אתם קולטים? חברה שלי נשואה.

והוא כלכך נחמד איתה, הרבה יותר מכשהם היו חברים. וזה כלכך יפה.

היה כיף לצחוק איתה כמעט כמו פעם

אני עדיין בלי עבודה. עושה כלום כל היום. =\

יש תקווה.

פתאום כואב הראש, הגרון, האזניים

אני מצוננת (שת'כלס זה הכי מעצבן, אי אפשר אפילו לשיר!)

כואב הגב... חולשה כזאת.

ואפילו שורפות לי השפתיים!

כע בא לי טיפה להתבכיין...

חחח

דווקא אתמול היה ממש מעולה.

יצאנו לסינמה סיטי, (אני,דוד, ורד,שרה, אוריין, וברק.)

ראינו את "אוצר לאומי" (אמממ נחמד...)

בהתחלה אוריין הכייייי עיצבן אותי בעולם.

פעם היינו ידידים הכי טובים, ואז הוא הכיר את שרה ושכח מכל העולם..

זה כבר מזמן לא מזיז לי,למרות שבהתחלה היה קצת עצוב לאבד ידיד טוב,

כרגע, למי אכפת?!

אבל מאז שהוא מכיר את שרה (חברה שלו כבר יותר משנה) הוא רגיל להגיד לה מה לעשות, להחליט בכל דבר , להיות המילה האחרונה.

זה הדבר שאני הכי שונאת בעולם, והיה מוזר לי לגלות את הצד הזה בו. שלא הכרתי

אבל אנחנו כבר לא בקשר.

אם חברה שלו מסתדרת עם זה-שיהיה להם לבריאות.

אבל אתמול הוא הרגיש שכל העולם מתחתיו ומותר לו הכל.

הוא התחיל לנהל ת'עיניינים של הכספים, קבע לכל אחד איפה הוא יושב, היתגרה בי כזה

ליגלג.

זה עלה לי על כל העצבים.

שנינו משכנו ת'כרטיס משני הצדדים [הוא כמעט נקרע...] ואז אני כזה בלב omg איזה תינוק. אלוהים ישמור,למי בכלל אכפת ממנו. ועזבתי את זה. למרות שאני אפאפאפאפאאף פעם לא מוותרת.

ואז כשדוד וברק הגיעו הוא בא להתחיל לספר להם ,ולא משנה שהכל התחיל מזה שניסיתי לעזור ולסדר לורד מקום שהיא לא תרגיש לבד...

צעקתי עלי כזה "אוריין, הכל הסתדר נכון?! יש לכולם מקום והכל סבבה לא?! אז מה אתה רוצה עכשיו???"

יווווווו הוא היה כזה מעצבן.

אוקיי, אז יש לך רישיון והשגת רכב והקפצת אותנו, יש

דוד לעומת זאת היה הכי מתוק בעולם. נהניתי איתו מכל שניה.

יודעים?! בחיים לא האמנתי באהבה.

אף פעם לא האמנתי בכל ה"פוצי מוצי" (אני עדיין לא מאמינה בפוצי מוצי..)

אפילו בזה שיש שניים שהם ממש מתאימים.

שיוכלים לאהוב באמת אחד את השני...

פתאום זה בא לי מול העיניים.

הוא ה-אחד.

אנחנו הכי הכי אחד עם השני

מלא טלפתיות.

הבנה עמוקה.

שיחות נפש.

דיבורים כל היום, כל הלילה.

הנאה כשאנחנו אחד עם השני.בכל המובנים.

ואני לא מהתמימים האלה.. כי היה לי חבר. ויצאתי כמה פעמים "רציני" עם בנים.

אף פעם לא האמנתי בזה ככה.

אף פעם לא חשבתי שזה הולך להמשך יותר מתקופה מסויימת, ארוכה ככל שתהיה.

אני מאמינה בו.

אני מאמינה בי.

אני מאמינה בנו.