שוב אני כאן, חזרתי.
ממקום אחר, מחשב אחר, ראש קצת אחר,
אבל אותה אני.
הרבה דברים השתנו.
סיימתי שירות לאומי לפני חודשיים שלוש,ו-וואלה, מה אני אגיד לכם, השחרור הרבה פחות מתוק ממה שחשבתי.
פתאום הכל עליך, אני משלמת הכל על עצמי, כולל נסיעות, ואני עדיין לא עובדת.
נסיתי לעבוד יום פה,ייומיים שם,אבל לא. אני לא מחזיקה מעמד.
הייתי דיילת מכירות, אחר כך עבדתי כטלפנית , במשהו כמו מכירות. לפני השירות לאומי הייתי הכלללל
וזה כולל מלצרית, פעמיים בחנות בגדים, שוב דיילת מכירות, בבי"ס עם ילדים, מפעל של נייר, קיצור ניסיתי המוןן
כל העבודות הזמניות, ועכשיו אני רוצה לעבוד שוב בעבודה זמנית כדי לחסוך כסף ללימודים, אבל אין לי כח לשום עבודה זמנית.
בכלל.
נמאס לי להכריח ת'צמי לקום כל בוקר ואז להעביר כמה שעות ולסבוללל בהן. אני לא נהנית מזה בשיטטט
אני רוצה לעשות כסף, ואני יודעת שאני זאת שהולכת לממן לעצמי לימודים לתואר אז אני חייבת את הכסף הזה, ולעבוד לפחות איזה שנה
מה עוד שאני צריכה כסף ליציאות פה ושם, ולבגדים.
ואני לא רוצה לסבול יום יום.
אני רוצה להינות בעבודה זמנית הזאת.
חוץ מזה אני גרה בעיר מרכזית אבל בשכונה שהיא חור.
נסיעה לכל מקום זה הרבה זמן ולהגרר באוטובוסים, וזה קשה.
אז אני מעדיפה משהו בתוך העיר שלי, כדי לא להגרר הרבה.
הכל מסתחרר לי.
אני גם לא בטוחה איזה מקצוע ללמוד בכלל בהמשך.
נרשמתי לפסיכומטרי ועכשיו אני רוצה לבטל אותו כי אולי בכלל אני אלך למשהו שאני לא אצטרך את זה?
חשבתי ללמוד הנדסת כימיה- ולהפוך למהנדסת כימיה, אבל אין לי מושג מה העבודה שם בתכלס
כמה שחקרתי ובררתי, בגוגל, בכל מקום באינטרנט, התקשרתי לממקומות, לאוניברסיטה, למחלקה של הנדסה...אפילו קבעתי והלכתי ליעוץ אישי במכללה מסוימת-נדה, לא עזר בכלל.
כולם אומרים לי ראשי פרקים כמו "טיהור והתפלת מים" "שילוב של חומרים ירוקים לסביבה" וחרטות כאלה
ואין לי מושג מה בתכלס אני עושה בשטח כשאני מגיעה. אני עובדת במעבדה עם חומרים? במשרד עם דפים ונוסחאות?(ואם כן מה אני עושה בדיוק?)
בשטח ממש ? במפעל מאובק בין המכונות?
no idea
ואם לא זה מה שאני רוצה ללמוד? מי אמר שהמקצוע הזה מתאים לי?
אני אוהבת כימיה. לכימיה לבד אין ביקוש, וגם זה עבודה נטו במעבדה + שעות לא נוחות ככה שאין לי כח לזה,
אבל עם הנדסה ביחד יוצא משהו יותר מבוקש, אבל המון ערפל.
מותר להתחיל לימודים ככה בלי לדעת?
בעעעע
גם עם החברות שלי יש לי המון בעיות.
אני ועוד מישהי שהיתה פעם חברה רבנו, הקשר עם כולן הסתבך,כי היינו כולן חברות של כולן.
עכשיו אני דיי לבד, בקשר עם מישהי קצת חדשה שדיי התחזק בזמן האחרון וזה נחמד, רק שפישלתי קצת ביום רביעי,
אבל אני אנסה לסדר את זה.
יש לי את דייב, שזה האור הענקי שלי.
אני זורחת איתו, אוהבת אותו.
גם איתו היה איזה תאקל. נקווה שזה יסתדר.
אבל הקטע הענקי בחיים שלי העבודה והלימודים.
אין לי מושג איך לעזאזל אני מתקדמת מפה.
אני לא עובדת כבר כמה ימים, קמה מאוחר, נמרחת כל היום, מרגישה רע עם זה, לא עושה כלום מועיל
i need to get a job
אבל אני עצלנית נורא.
אני מתעצלת ללכת, וגם אז- בכל עבודה עד עכשיו בכל מקרה- אני לא נהנית בכלל.
זה משהו מוגזם להינות במה שאתה עושה??
אני בטוחה שבעז"ה כשאני אשיג את העבודה והתחום שאני באמת רוצה- אני אעשה משהו שאני נהנית ממנו (זה גם בעיה כי אין לי מושג באיזה עבודה אני אהנה גם בעתיד)
אבל גם בעבודה זמנית, אני חייבת לעבוד במשהו שיחזיק אותי שם, שאני אוכל לחזור לשם ביום שאחרי.
לא מצאתי שום דבר כזה עד עכשיו.
אז הנה אני, יושבת ב2 בלילה וכותבת את זה בלי שום מושג מה אני עושה מחר (בבוקר? לעע, זה בטח יהיה ב2,3 בצהריים. במקרה הטוב.)
אני מרגישה לבד.
דייב בצבא, הוא עסוק בלרצות בכל עצם בגוף להשתחרר- אני גם רוצה בשבילו ובשבילי.
אבל אני דיי אבודה בדבר הענק הזה שפתאום נחשפתי אליו.
החיים.
god pls help me
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: