נכנסנו לדירתך,

אני, וידידתינו הטובה.

אתה לא ידעת שאהיה שם, אך לא חשבתי שתתנגד,

הרי פעם היינו חברים כ"כ טובים.

אני וידידתינו חשבנו רבות איך לסדר את הדירה,

כך שתתאים למאורע.

"אתה טוב בכל הרומנטיקה הזו" היא סיננה לעברי. ואני,

נזכרתי איך פעם הייתי משקיע המון באהבה,

איך הייתי מתכנן הפתעות כאלה לפרטי פרטים,

ניסיתי לחשוב איך הייתי רוצה שיהיה ביתי בסיטואציה כזו,

המוזה נחתה עליי, ואחרי שעה סיימנו.

כשחמקנו החוצה, ראינו אתכם נכנסים.

דמיינתי את הכל קורה-

הדלת נפתחת, אור נרות ונחלים של עלי ורדים מובילים אתכם לסלון,

שם, בתוך מעגל פרחים, כשברקע השיר שלכם,

אתה יורד על ברכיך ושואל.

היא מאושרת. מאַשֵרת. ובוכה.

מזל טוב חבר יקר.

אולי נפגש בחתונה.

ואני... אני נזכרתי ברגשות שפעם הרגשתי.

והבנתי שאני מוכן.

מוכן להשקיע שוב.

השאלה היא רק במי ?