הרעיון לקוח מפה.
אז הנה לכם דוגמית מהדברים המפגרים שקרו לי, אלו שאני זוכרת כרגע בכל אופן.
זה קרה בגן, ילדה טיפשה ואכזרית ברמות מטורפות.
היינו אני וחברה על איזה מגדל כזה של מגלשה, וילד אחד החליט שבא לו להדליק את הפיוז הקצר שלי.
הוא זרק לעברנו מגנט כבד, כבד מאוד, וזה נחת על הריצפה של המגדל.
חברה שלי הרימה את המגנט, לקחתי לה את זה מהיד והחלטתי לזרוק את זה לידו כדי להפחיד אותו קצת.
מיותר לציין שזה לא נחת לידו. נו כן, זה פגע לו בראש.
והבלוטה הענקית שנוצרה לו רק גרמה לי לצחוק עוד יותר.
אופס.
. . . . . .
כיתה ו', שיעור חופשי, כל הכיתה בחצר.
אני וחברה משתעממות, היא זורקת מילה, אני מחזירה, זה מתפתח למכות בצחוק.
בעטתי בה, לפחות ניסיתי.
באותו זמן הייתי עם נעלי פלטפורמה, הרגל שלי התרוממה יותר מדי גבוה ועפתי אחורה.
"רוצה יד?" היא שואלת בחיוך מטומטם ואני מסתכלת עליה במבט של ערס-חבל-עלייך-שאני-אקום.
. . . . . .
טיול שתי כיתה ז'.
נכנסים לנחל מסריח, כמובן שצריך להחליף בגדים אחר כך.
מוצאות איזה שיח, חלק שומרות, חלק מתלבשות.
אני מורידה את החולצה, בלי לשים לב שהחזה שלי מוצג לרווחה בפני פוסטמות מהשכבה שלי.
לאחר מהן נפלט "וואהו" והשאר סתם ציחקקו להן בשקט.
. . . . . .
הקאתי על סבתא שלי.
ואני לא אוסיף דבר.
. . . . . .
כיתה ח', איזשהו חג אם אני לא טועה.
אני וחברה מוצאות את עצמנו בעזריאלי בלי גרוש על התחת.
מה עושים? מגביות!
התירוץ? אין לנו כסף לחזור הביתה.
עושות עושות עושות, משיגות מספיק כסף לאיזו ארוחה גדושת קלוריות במקדונלס.
אני עם הקריספיצ'יקן ביד, באה לאכול אותו כאילו אין מחר,
"אין לכם כסף לחזור הביתה הא?"
נשמע מבנאדם שהביא לנו כסף כביכול ל'כרטיסים לרכבת'.
הוציא לי את כל התיאבון, המניאק.
. . . . . .
השנה, בוקר יום ראשון, לומדים באשכול פייס.
בהפסקה, אני ומשי ניסינו להתגנב לבית הספר שליד ולצערנו הרב, היה שם שומר.
החלטנו ללכת מאחורי השיחים, אולי הוא לא ייראה אותנו.
"דניאלה אל תמשכי תשומת לב!"
*בווווווווווווווווום*
בטח ניחשתם לבד.
. . . . . .
פורים 2007, חבורה של בנים עוברים לידנו. חלקם מכירות, חלקם לא.
בניהם אחד הבנים השווים בבצפר.
כמובן, הוא מה'מאאאגניבים' שלא התחפשו לכלום, סתם שם קצת איפור וספריי על השיער.
וכמובן, שעל כל דבר יש לי מה להגיד.
"פששש.. תחפושת מקורית"
-"אני יודע חשבתי על זה בעצמי, התחפשתי למכוער."
ואני כמו סתומה שחשבתי שהוא אמר בחורה השבתי "רואים".
החיוך שלו ירד בשניות מהפנים ומשם הוא המשיך ללכת.
אח, דניאלה והפה הגדול.
. . . . . .
זה ממש לא מצחיק לעבור לדירה חדשה,
לא לזכור בדיוק את המיקום, להיכנס בכניסה של בניין אחד קודם,
לעלות במדרגות, לפתוח את הדלת,
ולגלות שהזקנה במטבח זו לא אמא שלך.
. . . . . .
ואם כבר דיברנו על מטבחים, את אצל חברה, מנסה לבשל איזה משהו.
אתן זורקות אחת על השניה עוף, כשלפתע החתיכה הענקית שהעפת נעלמה.
אז מה אם בערב מצאנו את זה על אחותה הקטנה בעגלה.
. . . . . .
מתישהו בקיץ שעבר, יום חם שפשוט דורש ללכת לים.
התארגנו, לקחנו ת'דברים והלכנו לים.
בוהו, בגד ים חדש.
משתזפים קצת, מטקות, גלידה. נו, כאלה.
נכנסים למים? נכנסים.
זה התחיל מסתם להשתעשע ולהעיף אחת את השניה במים.
זה עבר לכל מיני דברים ובין היתר, כמה משעשע יהיה לפתוח לי את החזייה של הבגד ים בלי שאני אשים לב עד שאני אראה את הרצועות שלו מקדימה במקום מאחורה?
אה כן, שכחתי לציין שהיו שם המון ערסים מהבצפר שלי.
אה כן, שכחתי לציין גם שהבגד ים לבן.
וגם שכחתי לציין שהוא נהיה שקוף במים.
וגם שכחתי לציין שלא ידעתי את העובדה הזאת עד שמישהי באה אליי ואמרה לי "דניאלה! רואים לך את כל הזה!"
. . . . . .
לפני חודש-חודשיים,
אני ועמית החלטנו לקחת טרמפ' מהמרכז לים.
אמצע הלילה, תוך 5 דק' עצר לנו טרמפ' איזה אחד שנראה פסיכופט.
הוא מסתכל לכיוונים שונים עם מבט של מסומם בעיינים, בעוד חברה שלו שולחת לו SMSים שהיא מבשלת בעירום.
"אני שומע זמזום!"
הוא חוזר על זה שוב ושוב.
כעבור כמה זמן עמית מצטרפת אליו "גם אני שומעת זמזום!"
באותו רגע חשבתי שאני הדפוקה היחידה שלא שומעת את הזמזום המהולל,
עד שעמית הרגישה רטט בין ברגליים.
"עמית..?"
"פישה, זאת המברשת שיניים החשמלית שלך!"
-"מברשת שיניים חשמלית הא.. "
. . . . . .
סוניה וסופי היו אצלי.
עשו שטויות, בין היתר גם ציירו לי על הפנים שפם וזקן ורשמו עליי 'מנוש' ושאר שיט.
הן הלכו, אני בינתיים מדליקה את הבויילר.
*דפיקות בדלת*
חושבת לעצמי .. ממ, זו בטח אמא.
*פותחת את הדלת*
"אהההה .. ה.. היי מניי ..! "
(מני = באותה תקופה יצאתי איתו. )
נעים מאוד, אני דניאלה ואני מטומטמת :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: