Never say Never

אני יושבת לי על הכסא שלי מסתכלת החוצה דרך החלון מחפשת השראה. איזה חתול מסטול עובר. זה לא עושה לע את זה. אני מסתכלת למעלה ומבקשת, נו תעזור לי. אין תגובה.

חזרתי להביט עליהם. הם עמדו שורות שורות נוצצים. לקים בעשרות צבעים מחרידים הסתכלו עליי מהשולחן, כמו באיזה אודישן לכוכב נולד, מתחננים שאני אפתח אותם ואשחרר את האוויר שכלוא שם איזה שנתיים, מהפעם האחרונה שפתחתי אותם.

לא לקח זמן רב עד שהתפתתי לקחת את הלק הלבן וניסיתי לעשות לי את הפס הלבן המפורסם להלן: פרנץ'. אחר כך, כדי שזה יהיה לחלוטין פרחי, שמתי לי נצנצים מזעזעים ויצאתי עם חיוך. שיחקתי אותה (או שלא).

יאללה ביי וסורי על הטמטום.