Never say Never

אני יושבת לי על הכיסא מסתכלת החוצה דרך החלון ומחפשת השראה. איזה חתול מסטול עובר. זה לא עושה לי את זה. הסתכלתי לשמיים וביקשתי עזרה. אין תגובה. כנראה שאני כולי לבד במערכה הזו.

הבטתי בחזרה למטה וראיתי אותם, עומדים בשורות שורות נוצצים ודי מכוערים. לקים בעשרות צבעים מחרידים הסתכלו עליי, מתחננים שאני אשחרר את האוויר שכלוא בהם איזה שנתיים (מהפעם האחרונה שפתחתי אותם).

לא לקח זמן רב עד שהתפתתי לקחת את הלק הלבן וניסיתי לעשות לי את הפס הלבן, להלן: פרנץ'. אחר כדי שזה יצא לחלוטין פרחי הוספתי לי נצנצים זועקים ויצאתי עם חיוך. שיחקתי אותה (או שלא).

אז, שה' יעזור לי. ואני לא מאחלת לכם להיקלע לדברים כאלו.