בואו נהיה הגיוניים, למה לי לחזור לבצפר?
מדי שנה בשנה אלפי תלמידים מסכנים ומותשים מסיימים את שנת הלימודים עם תעודה טובה או טובה פחות. ברגעי האושר האלו אנחנו שומעים אותם מפצירים שוב ושוב כמה שהם מאושרים שהכול נגמר, שהם שונאים את כל המורים, שהם ישרפו את כל המחברות ואת תלבושת בית הספר, יברחו לרוסיה, יחליפו את הזהות, והעיקר, לא לחזור לאותו מוסד חינוכי חשוב והכרחי בהתפתחות שלהם.
אז למה בעצם, אחרי כחודש אנחנו מוצאים את אותם אנשים (כלומר, אותם אנשים רק עם הזהות הרוסית החדשה שלהם), מתחננים לה' שיגאל אותם מהשיעמום שלהם ויחזיר אותם לבצפר.
למה?
ואני בכלל פונה לכל המורים במדינת ישראל:
חשוב לי להגיד לכם תודה על כך שאתם מלמדים אותי דברים חשובים שיעזרו לי בעתיד. אין לי צל של ספק שהשיעור שבו למדנו בפעם העשירית על המסלול המדוקדק של בני ישראל מאיזו אבן אחת בירושלים לאבן אחרת, לא היה סתם שיעור- אם כי שיעור לחיים.
אני מאד מעריכה את זה שאתם משקיעים בנו ומגיעים בזמן. רק חבל שההגדרה שלי ל"להגיע בזמן" שונה מההגדרה שלכם. לדוגמא המורה שלי השנה לתנ"ך הייתה מגיעה 20 דקות אחרי הזמן באופן קבוע ועוד הייתה מתלוננת שאנחנו לא מחכים לה בצורה מסודרת.
וגם למורה הסדיסטית שלי לספורט: אני מאד מעריכה את תשומת הלב המרבית שנתת לי. כשבאתי עם חולצה תכלת ולא כחולה (דבר שהיה מותר שנה לפני כן!), טרחת לכתוב ביומן שצריך להוריד לי שלוש נקודות מהציון המוגמר. שאחת מבנות הכיתה נחנקה למוות טרחת להוציא אותה בגלל שהיא מפריעה לך בשיעור. רק חבל, שכשנפלתי על הראש ואז על הגב (אני ממצה את הכול בנפילה אחת, למה פעמיים?) לא שמת לב ששכבתי חסרת חיים בוכה על המזרון עד שכמעט דרכת עליי. ואז אני לא הייתי מספיק פעילה בשיעור ועליי להשקיע יותר.
והכי תודה, למסדר המערכת שארגן לנו את השעות הכי טובות בבוקר כדי שנוכל ללמוד פיזיקה בצורה הטובה ביותר.
אז לכל אלו שנתקלים במישהו שאפילו רומז את הרמז הדק ביותר שהוא חושב על לחשוב על לחשוב שבא לו לחזור, זה מה שצריך לעשות:
- תנו לו סטירה.
- לא עזר, עוד סטירה.
- הוא מתנגד? תנו לו בעיטה. אל תפחדו, בסוף התהליך הוא עוד יודה לכם.
- עכשיו כשהוא מספיק המום, תזכירו לו כל מיני דברים זוועתיים שעברו עליו במהלך שנת הלימודים. כמובן שיש גם דברים טובים כמו טיולים אבל את כל הדברים הטובים אפשר לעשות בחופש ואת הרעים לא!
- אם זה לא עזר, שלחו אותו לאשפוז, אחלו לו בריאות ושלל ברכות ותתפללו לשלומו.
אנשים שגרים במודיעין, תקראו גם את הפוסט למטה, אני בטוחה שלא תתחרטו!
חוץ מזה, אני אשמח לתגובות :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
moza