אז כן עבר זמן מה מאז הפעם האחרונה שטרחתי לעדכן וגם זה בשביל שתכנסו ליער הוירטואלי שלי. אז נסו להבין אותי, אני מפיקה יותר הנאה מפתירת בעיות במתמוטיקה ופיזוקי מאשר לקרוא פסוט מצחיקים/ מעניינים/ מרגשים בבלוגים של אנשים מרתקים. נסו לקבל אותי כפי שאני.
אבל! הנה לכם כמה דברים שהספקתי לעשות בתקופה החשוכה שעברה עליכם ללא העדכונים שלי (ממש אה?)
1. הצלחתי להציף את חדר פיזוקי- אולי לא להציף אבל הצלחתי לגרום לכך שתהיה כמות מכובדת של מים עם הרצפה, עליי ועל יעל (שזה בכלל חמור ביותר). כמובן שסגרתי אחרי את הדלת באלגנטיות ורצתי החוצה כל עוד נפשי בי (לא לפני שרצתי מסביב לאוקינוס השקט שיצרתי במעבדת פיזיקה וצרחתי (OMG! OMG!) וכל עוד אפשר להאשים את אחד הנוכחים האחרים (יעל או גל התמימים).
טוב זה לא ממש הסיפור אבל זה בהחלט הרבה יותר טוב. אז ככה:
מישומה יש לנו כיתות בבצפר המכונות מעבדות. הניסוי האמיתי שבאמת היה שם, כלומר חוץ מהניסויים המזעזעים שעשתה המורה למדעים (כל אותם נסיונות ללבוש שמלות וכאלו) היה הסנדויץ' שנרקב שם כבר כמה שנים. ונחשו מה? הניסוי הצליח! אז בכיתות אלו מצוי גם ברז מהתקרה דוש/טוש כל אחד והסטיות שלו. אני ואבא שלי מצאנו שלושה הסברים אפשריים להמצאותו של הברז:
1. למקרה שהמורה יורקת לאחד התלמידים בעין והרוק ממיס לו את המוח הוא יכול לשטוף. נכון שיש ברז רגל אבל זה הרבה יותר מגניב.
2. למקרה שברק יפגע באחד התלמידים והוא יעלה בלהבות.
3. למקרה שלאחד התלמידים התייבש המוח והוא ירצה להשקות אותו, או שהמורה חפרה והוא רוצה למלא את הבורות במים.
אז אני בתור חוקרת צעירה וסקרנית, לא האמנתי לשלוליות המים אשר קישטו את רצפת הכיתה ופקפקתי ביכולת של הברז להוציא מים. לקחתי לעצמי את הרשות לברר את הסוגיה בדרך של ניסוי וטעייה והפעלתי אותו. וזאת האמת. אותי זה לא ממש הצחיק (בסדר אבל אותי מצחיק בראץ) אבל יעל וגל היו נראים די מאושרים. כלומר, עד כמה שהם יכלו להראות מאושרים לקרת פיזיקה.
2. אני רואה שרק מספר 1 לקח לי מלא שורות אז בחרתי את הנושא הקצר יחסית הבא, למרות שיש כמה יותר מעניינים ואולי טיפונת יותר מצחיקים.
אני בתור ממשיכת הגאונות (קודם היה פיתגורס ואז ניוטון ואז איינשטיין ואז אבא שלי ואז אני) הצלחתי להוכיח את המשפט שמהרגע שהצלחתי להוכיח אותו החלטתי לקרוא לו משפט מיזמוזית. יש משפט פיתגורס, שגם הוא בסדר והכול זה לא שאני מזלזלת אבל משפט מיזמוזית הרבה יותר חשוב ואפילו רק בגלל שמו. ונשמות שלי, אם למישהו מתחשק להגיד לי משהו כמו: "עזרו לך" "זה לא פייר את גאונה" אז קודם כל תודה אבל זה לאו דוקא נכון. ישבתי על זה הרבה זמן וסירטטתי סרטוטים ובסוף מצאתי את הפתרון שהיה די פשוט אבל לא פשוט למציאה! לאבא שלי לא היה מצב רוח לבעיות מתחכמות של רוסיים ואני פתרתי לבד. אז בקיצור:
FEAR
משפט מימוזית
!!!
או שתרגישו את חמת זעמה של מיזמוזית. ותאמינו לי שזה לא משהו.
אז קיצר, מי שבא לו להגיד לי שני חשה שייקח מספר, יעמוד בתור וימתין בסבלנות. יש כבר מלא כמוכן אתם לא מיוחדים. וחוץ מזה אני אשמח לשמוע ביקורת בונה וחכמה מצד אנשים משכילים כל כך.
רוב תודות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
moza