זה לא יאמן.. אבל.. בא לי לצעוק לעולם: טוב לי!
אני לא אומרת שהכול מושלם... אבל בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי שמחה יותר, מעריכה יותר דברים שיש לי. המעבר לתיכון בכלל לא היה כזה נורא. הפירוק של הכיתה ה"מוצלחת" שהייתה לי בחטיבה לא הכאיב לי בכלל, ועכשיו אני אפילו מעריכה אותו- זה היה הצעד הנכון. אז נכון שיש כמה וכמה כאלו שלא נראה לי שיעמדו בטקס לתעודת תעודת בגרות. לא נורא, יש גם כאלו. העיקר שהם לא מפריעים יותר מדי ואפילו מתקנים את המזגן כשצריך.
התבגברתי על זה שאני לא עם כל הילדים שאני רגילה להיות איתם... ככה או ככה אני רואה את כולם בהפסקות, במגמות ובשיעורי אנגלית וכאלו. זה אפילו הופך את הקשר עם האנשים האלו ליותר מעניין, יש יותר מה לספר.
אני אפילו מעריכה את המורה לספורט שאומרת לנו לרוץ- ובכך כופה עלינו להזיע ולסבול... אבל בסוף יש את ההרגשה הטובה הזאת שיש אחרי מאמץ גופני. וגם אם המחנכת שלי, היא לא בדיוק נאוה (המחנכת המצוינת שהייתה לי שנה שעברה), היא עדיין מאד משתדלת שנשמח לבוא, שנתעניין במה שהיא אומרת ושנרגיש שייכים. והרכזת, שנראתה לי בהתחלה כמו ה אדם אכזרי עכשיו נראית לי הרבה יותר נחמדה, במיוחד אחרי שהיא ישבה יומיים לנסות לסדר הסעות, שזה לא התפקיד שלה, ובטח לא למצוא פלאפונים של ילדים.
אז, אולי מחר בבוקר אני אקום ואגיד.. אוף... אין לי כח, ולא בא לי ללמוד כל כך הרבה פיזיקה ומתמטיקה ובטח שלא מדעי המחשב וכל שאר הדברים, אבל לפחות אני יכולה. יש אנשים שזה לא נכנס. ואם הייתי לומדת משהו אחר, לא הייתי חושבת לפעמים "מה היה קורה אם" והייתי משלימה את המשפט אחרת לגמרי.
עכשיו אני רוצה לשפר דברים, כמו לשפצר את החדר שלי, לקנות לי בגדים שישמחו אותי, למצוא איזה מישהו נחמד לבזבז עליו מחשבות מיותרות (או בקיצור חבר מוחהחהחה) או בקיצור מחשבות רגילות של כל פרחה ממוצעת. וככה זה היה טוב.
אז שיהיה לי בהצלחה :) וגם לכם כמובן. שנה נפלאה וגמר חתימה טובה
מחכה לי שנה לא קלה בכלל, אבל עם אני ארצה, היא יכולה להיות גם שנה כיפית ומדהימה שאני אזכור תמיד לטובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
moza