היה לי מצחיק היום. רוב היום :)
התחיל מללכת לספרייה עם ספיר ונעה- שם מצאנו את נטע לי החצופה ומשם זה התגלגל אפילו עד לסידור גבות ואכילת פיצה :) אני לא אמשיך עוד על מה היה כי למי אכפת, אבל היה כיף. ספיר, נטע לי ונעה מת העליכן 3> (מיזמוזית מוסרת גם).
אחר כך התחיל החלק המעניין!
ב20 ל7 התייצבתי דום בביתו של עוזי שהיה אמור להסיע אותי לעיורני א' לטקס פתיחת שנה של נס. OMG! הוא רב עם ההורים שלו איזה 15 דקות על אם לקחת סוויטשירט או לא! באמת סוגיה מעניינת. אחרי שעברתי את החוויה המעניינת הזו הגעתי לאתר עצמו, שם "איתמר" מכיתה יא' ממגמת תיאטרון אמר לי לשבת באמצע כדי שאני אוכל לראות טוב יותר. כאילו שזה לא ברור מאליו. מה מסתבר? שלאיתמר לא קוראים איתמר כפי שאני החלטתי, ואיתמר הציג את עצמו כרז שוורץ! כמעט עמדתי וצרחתי שלא קוראים לו רז שוורץ! קוראים לו איתמר! זה מאלוהים. מסר קטן לאיתמר: כמה שתתעקש לא להיות איתמר, אלא רז שוורץ... אני רק אדע יותר עמוק בליבי שקוראים לך איתמר! עליי הוא לא יצליח לעבוד.
טוב בקיצור, אחרי שיר פתיחה (אל תשאלו אותי למה היה שיר פתיחה), שאורכו היה באורך הזמן שהיה לוקח לי לפתור עוד בעיה במתמטיקה, התחילו ההתפלצנויות- כלומר הנאומים- כלומר החפירות. וזה היה קשה. הפעם לא הייתי מוכנה לזה... הכל אבל רק לא זה! אמא של רועי אפילו כמה באמצע והלכה ואמרה לרועי שנמאס לה. אחר כך היו שתי הצגות של פרויקטים (לא לפני שהיה עוד פאקינג שיר באורך של פאקינג בעיה במתמטיקה!!!). בפרויקט השני השתתף גם איתמר!!! כן איתמר שלנו הציג את הרעיון שלו, שלא כל כך אהבתי ולא היה נשמע הגיוני כלל וכלל, אבל אם אני אפגוש אותו אני אגיד לו את זה.
ואז... היה החלק המרגש ביותר, חלוקות תעודות הסיום. מה? מה? כולם מתעוררים מהנאום החופר האחרון. היולנון 4 שיעורים עד כאן. אבל לא, אנחנו סיימנו, לחצנו ידיים לכל האנשים וקיבלנו תיקייה עם החומר לשנה הבאה. זה היה ממש מבדר... אחר כך בסוף העינוי שאלתי את המדריך שלנו שמלמד אותככ תכנות, איך סיימנו כל מהר, והוא הסביר לנו שהקבוצה שלנו לא סיימה, ופתח את התיקייה שלי (החצוף פשוט לקח את התיקייה שלי ופתח!) ואמר לי שאין לי תעודת סיום. זה ממש פגע בי.
האדמה רעדה תחת רגליי...
רגלי קור וחום זרמו בי...
מה, אין לי תעודה?
מה? כל החיים שלי הם שקר? שקר! שקר! שקר!
נפגעתי!
שאלתי את שחר (המדריך) אם כשבאמת נסיים את השנה הראשונה יהיה לנו עוד טקס כזה. והוא אמר שכן. ושאלתי אותו אם יהיה אפשר בלי כל הדיבורים. והוא אמר שכן. ושאלתי אותו למה לא השלמנו את כל החומרים שהפסדנו עד עכשיו בשביתה. והוא אמר שכן. ושאלתי אותו ממצב החסה בשטחים. והוא אמר שכן. ושאלתי אותו אם הוא הומו. והוא אמר שכן. ושאלתי אותו אם הוא רוצה לתרום אלף שקל למיזמוזית. והוא אמר שכן.
אחר כך עוזי, רועי ואני הלכנו לביתנו. ועוזי חשב שהוא ראה איזה ירדן אחד. ורועי התקשר לירדן הזה ואמר שראינו אותו... ואני אסכם את השיחה: מי שראינו זה לא הירדן הזה, כי ירדן חולה ויושב בבית.
רועי (לטלפון): "לא ידעתי שאתה חולה. תרגיש טוב."
עוזי: "תמסור לו שירגיש טוב ממני"
רועי (לטלפון): "עוזי אמר שהוא אוהב אותך"
מוחהחהחה זה היה מצחיק צחקתי איזה עשר דקות.
אחר כך הם ליוו אותי וחשבנו איך זה יהיה כשמישהו ירצה לתקוף אותי ברחוב אם אף אחד לא היה מלווה אותי. ואז הייתי אומרת לו: "שקט! אני יותר אפלה ממך!"
בקיצור אשים היה מצחיק. ועוד מסקנה, כולם כולם ללא יוצא מהכלל גונבים ממני אמירות שנונות ומפיצים אותם כאילו הם אמרו את זה. בושה!
3> 3> 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
moza