הפוסט הזה כשמו כן הוא, יוקדש לחידוד ההבדלים, הדקים אמנם, בין מה שאח שלי כתב עליי בעבודת שורשים לבין מה שבמציאות.
אח שלי בכיתה ז' וכמיטב המסורת לבני מינו (ילדי כיתה ז') הוא כותב עבודת שורשים שבמהלכה הוא צריך לראיין ולערוך תעודת זהות לבני משפחתו (לצערו זה כולל גם אותי). מה שהכי מבדר בסיפור זה שבדרך כלל סתם מעתיקים מהאח הבכור (שזו אני) אבל אני לא עשתי עבודה כזאת.
ובכן, הראיון נפתח בנסיונות קלושים של אח שלי למצוא מקום לשבת על המיטה שלי. החצוף הזה לקח את אחד מחבריי הטובים ביותר, או יותר נכון הכי טוב, הספר מתמטיקה, והזיז אותו (!!!). וכך זה היה (קודם אני ארשום מה שאח שלי רשם בעבודה ואחר כך מה שאני אמרתי ומה שהיה צריך להרשם):
מה המאכל האהוב עליך? ספגטי.
מה שהיה צריך להרשם: ילדים בכיתה ז'.
מהו הספר האהוב עליך? ארטמיס פאול
מה שהיה צריך להרשם: שמוליקיפוד, מעשה בחמישה בלונים. (וזה עוד ממש נורמלי כי הספר שאבא שלי אמר היה מכניקה משהו.)
אירועים חשובים בחייך: זכייה באולימפיאדה בפיזיקה מקום 2.
(היכונו לסיפור מרגש וסוחט דמעות:) לפני כשלוש שבועות חוויתי תהליך של התבגרות מהירה (אני ממצה דברים מהר- אין לי כח למרח את זה על כל גיל ההתבגרות). זה היה באמצע המבחן במתמטיקה. כאילו- נכנסתי למבחן בן אדם אחד ויצאתי בן אחד לגמרי. במהלך המבחן הרגשתי שהולך לי לא טוב. והשלמתי עם זה. (ואו!) ומאז אני בן אדם בוגר מאד. (רואים). דרך אגב קיבלתי 93 (הכי גבוה בכיתה חחח).
מעשה רע שעשית? אין (הוא דילג על השאלה נראה לי)
שיקרתי, גנבתי ורצחתי!!! איחלתי מוות בייסורים לאלפי מורים בישראל!!! ולמנהלת כוסית המיוחד אחת!
מעשה טוב שעשית? תרמתי איזה משהו לא זוכרת מה הוא רשם.
אני מניחה שזה שלא רצחתי (לא הוכח באופן רשמי, המותקף נחנק באופן פתאומי) נחשב גם למעשה טוב וחסד לגבי כמה מורים.
אין ספק, אני בן אדם טוב וראוי לראיונות חשובים מאין כאלו.
נועה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
moza