Never say Never

גיא זוארץ: " שלום שבט טאינו וברוכים הבאים למשימת החסינות הפותחת..."

אני: "פ.ת.ח קל"

 גיא זוארץ: "...את החלק האחרון של השלב הזה. נדמה לי..."

אני: " אה! אני יודעת זה גזרת נלי/ה! נפעל!"

אמא: "שתקי או שאני תוקעת אותך בשירותים עם פלסטר"

גיא זוארץ: "...שכל אחד מכם היה מאד מאושר לזכות לענוד את השרשרת ולהיות מוגן מהדחה במועצת השבט הגורלית..."

נועה: "ז.כ.י/ה! ע.נ.ד! וזה היה משפט מחובר! לא, כולל! לא, זה מחובר!"

אבא: "שקט! יש זום אין על התחת של מרינה."

שתיקה יראת כבוד... עוברים לתחת של משה.

אמא: "למה את 'מוגן' ו'להיות' את לא יודעת?"

אני: "ירד במיקוד."

אמא: "אז את פשוט לא יודעת?"

אני: " כן, ואם אי אפשר להשתמש בזה כשמדברים, כי אני פשוט לא אבין".

אמא: "אז אני ואבא לא צריכים לדבר יידיש יותר כשאנחנו לא רוצים שתביני, אלא פשוט להשתמש בדברים שירדו במיקוד?"

אני: "יאפ. ולאריאל יהיה מיקוד שונה ככה שבשיחות משפחתיות אף אחד לא יבין את השני. כמה מצער."

אבא: "ששש! איזה תחת נחמד."

אני: "את זה למשל אני לא מבינה"

אמא: "כשאני הייתי בגילך לא היה כזה דבר מיקוד."

אני: "מעניין."

אמא: "כל שנה כולם נבחנו על כל החומר כמו שצריך."

אני: "מרתק."

אמא: "את תראי, שכל הדור שלכם יהיו הפיליפינים של מחר"

אני: "מה יש לאכול?"

אמא: "אין."

אני: "זה משפט לא תיקני בעברית, את יודעת. אין נושא."

אוי וי, יש לי רק עוד שבועיים את המבחן בגרות בלשון. עד אז, שה' ישמור עלינו מפני פעלים ומשפטים שירדו במיקוד.