נתבקשתי לכתוב עבודה על המחויבות אישית שלי.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
.
הטמטום.
אני את המחויבות אישית שלי עושה בבצפר, אני כולה מנקה סוכריות מהרצפה של חדר מחשבים ועוזרת לילדים שלא קולטים/ עושים את עצמם לא קולטים כדי שהם יוכלו לקרוא לי ולעצבן אותי כי אני חייבת לבוא ואז הם מקבלים את הסוכריות שבדיוק אספתי לתוך העין שלהם. איזו ילדה ערכית אני.
ספר על מקום ההתנדבות:
עירוני ג'- הוקם בשנת 2002, או שזה היה 2001? מקום משכנם של מאות עבריינים נמלטים (מורים), וכמובן תלמידים. בין ההפסקות יש גם שיעורים. לפעמים, אל תתחילו להתלהב לי פה.
למה בחרת דווקא התנדבות זו?
כי לתומי וטמטומי חשבתי שזה יהיה הכי קל. טעיתי.
מה החזון של בית הספר?
אוקיי לתשובה הזאת יש כמה גרסאות אבל בסופו של דבר הכל אומר אותו הדבר.
הגרסה שלי- לענות תלמידים ולהפקירם לזממם וחוסר נסיונם של מורינו.
הגרסה של בית הספר, ואני מצטטת :
כולנו חיים בחברה ולנו הזכות לשיוויון, לכבוד ולאמון, תוך התחשבות בזולת והכרה בשוני בין אדם לרעהו.
אנו רואים חשיבות בעיצוב וגיבוש זהות יהודית וישראלית המושתתת על ערכי הסובלנות.
היכרות עם המסורת, הדת, ההסטוריה של העם היהודי וחשיבות קיומה של מדינת ישראל יהוו מסד לעיצוב דמות הבוגר.
אנו מאמינים בקשר עם הקהילה באמצעות טיפוח בוגרים קשובים, אחראים ומחויבים לתרום ליצירת חברה איכותית.
יהיו בוגרינו אנשים בעלי מודעות לסביבה ויכירו באחריותם על איכותה ובהשפעתם על איכות החיים בארץ ובעולם.
ועל זה נאמר, שמענו.
טוב החיים קוראים לי... נמשיך בהזדמנות אחרת :)
נועה K מוחהחהחה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
moza