גיא זוארץ: " שלום שבט טאינו וברוכים הבאים למשימת החסינות הפותחת..."
אני: "פ.ת.ח קל"
גיא זוארץ: "...את החלק האחרון של השלב הזה. נדמה לי..."
אני: " אה! אני יודעת זה גזרת נלי/ה! נפעל!"
אמא: "שתקי או שאני תוקעת אותך בשירותים עם פלסטר"
גיא זוארץ: "...שכל אחד מכם היה מאד מאושר לזכות לענוד את השרשרת ולהיות מוגן מהדחה במועצת השבט הגורלית..."
נועה: "ז.כ.י/ה! ע.נ.ד! וזה היה משפט מחובר! לא, כולל! לא, זה מחובר!"
אבא: "שקט! יש זום אין על התחת של מרינה."
שתיקה יראת כבוד... עוברים לתחת של משה.
אמא: "למה את 'מוגן' ו'להיות' את לא יודעת?"
אני: "ירד במיקוד."
אמא: "אז את פשוט לא יודעת?"
אני: " כן, ואם אי אפשר להשתמש בזה כשמדברים, כי אני פשוט לא אבין".
אמא: "אז אני ואבא לא צריכים לדבר יידיש יותר כשאנחנו לא רוצים שתביני, אלא פשוט להשתמש בדברים שירדו במיקוד?"
אני: "יאפ. ולאריאל יהיה מיקוד שונה ככה שבשיחות משפחתיות אף אחד לא יבין את השני. כמה מצער."
אבא: "ששש! איזה תחת נחמד."
אני: "את זה למשל אני לא מבינה"
אמא: "כשאני הייתי בגילך לא היה כזה דבר מיקוד."
אני: "מעניין."
אמא: "כל שנה כולם נבחנו על כל החומר כמו שצריך."
אני: "מרתק."
אמא: "את תראי, שכל הדור שלכם יהיו הפיליפינים של מחר"
אני: "מה יש לאכול?"
אמא: "אין."
אני: "זה משפט לא תיקני בעברית, את יודעת. אין נושא."
אוי וי, יש לי רק עוד שבועיים את המבחן בגרות בלשון. עד אז, שה' ישמור עלינו מפני פעלים ומשפטים שירדו במיקוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
moza
חחחח