לחלום בגדול

אני לא כותב על ויקיליקיס למרות שהיא משנה מאד את חיינו.

אני לא כותב על ויקיליקיס למרות שהדיפלומטיה האמריקנית חטפה מכה שייקח לה זמן רב להתאושש ממנה.

אני לא כותב על ויקיליקיס למרות שהיא פגעה מאד באיראן וטורקיה.

אני לא כותב על ויקיליקיס גם בגלל שישראל יצאה ממנה די בקלות.

אני לא כותב על ויקיליקיס כי כותבים על זה בכל מקום אחר וכל מה שאכתוב הוא רק לעיסה של דברים שכתב אדם אחר, וגם אם הלעיסה הנוספת שלי איכותית היא לא מצדיקה פוסט נפרד.

אז מה אני כן עושה? מקשיב למוזיקה אוסטרלית. מנסה לקדם את החיים שלי מבחינת מציאת עבודה, סיום סמינריונים, והבנה מה אני רוצה מהחיים שלי בכל מישור אפשרי.

האם אני רוצה לשנות את העולם? או להעביר חיים שקטים של אושר וכיף.

האם אני רוצה משפחה? האם אני רוצה אותה בקרוב? או אולי בא לי לחיות חיים של נווד בעולם.

האם אני רוצה להשתקע כאן או בחו"ל. במה אני רוצה לעסוק? משפטים? פוליטיקה? עסקים?

אין לי תשובות. אבל אני יודע שכן בא לי לשאוף אוויר פסגות, אוויר של חופש, אוויר של הגשמה של כל החלומות.

ובינתיים אני נושם בקושי, כמו האסטמתי שאני במציאות, בגלל שאני חונק את עצמי, חונק את עצמי בעצלנות ובשטויות, וזה מצער.

ושוב, לא כותב על ויקיליקיס, כי בתכ'לס, ציפיתי ליותר, הרבה יותר, בערך כמו מה שציפיתי מעצמי.

איקס, שלא כותב על ויקיליקיס.