בלוגים הם דבר מרתק, בעיקר אלו אשר מכונים בלוגים אישיים, דהיינו בלוגים בהם הכותב מספר על חייו ותחושותיו ולא סתם מנסה לצבור קוראים דרך הומור, תמונות או פוליטיקה.
בלוג אישי הופך למסמך אנושי מרתק עם השנים.
הסתכלתי על הפוסטים הראשונים שכתבתי, אי שם בשנת 2004, והתהליך ההתפתחותי שעברתי מכל הבחינות פשוט מרתק.
אני מסתכל על אותו חייל בן 20, באמצע או תחילת קורס הפסיכומטרי שלו, עדיין בתול (אם כי לא לזמן רב), עדיין ללא שהייתה לו אי פעם חברה (מה שישתנה תוך 4 חודשים או פחות) ואני צוחק. כמה השתניתי מאז. התמימות שהייתה, הנאיביות, הפחדים, חוסר הבשלות מכל כך הרבה בחינות.
ואני רואה את התהליך ההתפתחותי שעברתי מאז, הקשרים שהיו והלכו, החברים שיצרתי לעצמי דרך ישרא שגם כן באו והלכו (וחלקם אגב עדיין קיימים בחיי). התגובות הראשונות מבחורות שלעתיד יהפכו לבנות זוגי (2 דרך ישרא) או לפרטנריות מזדמנות למין ולאו דווקא ביוזמתי.
והכל, הכל הוא מסמך אנושי מרתק, שאני כתבתי על עצמי.
הוא לעיתים מביך, הוא לעיתים מצחיק, הוא לעיתים עצוב ולפעמים שמח.
לעיתים, המסמך דומם, בתקופות שלא רציתי לכתוב או לא יכולתי לכתוב.
בתקופות שלא היה לי את הצורך הזה.
חבל שלא כתבתי אז, אבל גם ככה יש פה מספיק בשר.
אני רואה את התהליך שעברתי ואת מי שהייתי ואני מבין כמה נסיון צברתי בחיים.
אז חברים יקרים (בדגש על קוראים צעירים), החיים הם תהליך, אתם תתקנו את המגרעות שלכם ותיצרו או תתוודעו למגרעות חדשות, אתם תגשימו משאלות לב שנראות כמו תכלית חייכם רק כדי לגלות כמה אתם רוצים הרבה יותר משהו אחר, אתם תשמחו, ותשירו, ואתם גם תבכו ותתאבלו. אלו החיים.
אתם תגלו שתמיד יהיה מי שיושיט יד לעזרה אם רק תבקשו במקומות הנכונים, ואתם תגלו גם שלפעמים צריך לנסות ולעמוד על הרגליים לבד, ללא כל תמיכה.
וזה בסדר, וזה תקין, ובסוף, הכל יסתדר באפן כזה או אחר.
הסוד הוא לא לוותר ולהמשיך לרדוף אחר החלמות, משאלות הלב והתאוות שלכם.
המרדף מהנה והופך את רגע ההגשמה להרבה יותר מרגש ומהנה.
תהנו מהמרדף חברים, תהנו מהחיים,
איקס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
