לחלום בגדול

אני לא ידוע אם זה נכון לעשות כן או לא, אבל במקום מסויים אני רואה את הבלוגרים אותם אני קורא ושקוראים אותי באפן קבוע כסוג של חברים.

השאלה היא האם זה חכם ומעבר לכך האם זה נכון?

חבר הוא אדם אליו אתה לפעמים נפתח, עמו אתה חולק תחושות וחוויות, איתו אתה מבלה בשלל דרכים, החל ממשחקים דרך יציאות ועד לטיולים. כמו כן, חבר הוא מי שתומך בך ברגעים הקשים ומי שסומך עליך שתתמוך בו ותהיה שם בשבילו כשהוא יזדקק לך.

עכשיו השאלה היא היכן נמצאים הבלוגרים זה לזה תחת ההגדרות הללו.

אנחנו, קהילת הבלוגרים, בהחלט נפתחים זה לזה או זה לזו (וכו') דרך הפוסטים, התגובות ובמקרים לא מעטים, דרך המסנג'ר. אנחנו חולקים חוויות ותחושות ולעיתים גם ההפתחות הזו כלפי האחר וגם כל עניין חלוקת התחושות והחוויות נעשים ברבה יותר לעומק מאשר עם חברים בעולם האמיתי שבחוץ.

כאן, אנו מראים חלקים בעצמנו, בתוך הנשמה, שלא תמיד אנחנו מסוגלים לחשוף כלפי החברים הרגילים שהכרנו בלימודים, במקום העבודה, בטיול ושאיתם אנו נפגשים בסופ"שים. 1-0 לבלוגרים, אם כי הניצחון הזה אינו מובהק וודאי שיש יוצאי דופן רבים.

עם זאת, כל עניין הבילוי יחדיו לא עומד במבחן הבלוג שכן אנחנו במקרה הטוב חברים אינטרנטיים שאולי מתכתבים במסנג'ר. אין טיולים, יציאות או משחקים יחדיו. כך שכאן הניצחון לחברים הרגילים הוא מובהק והחלטי. שוויון 1-1.

וכאן אנחנו מגיעים לסוגיית המפתח, אולי המהות העליונה של חברות והמבחן האמיתי שלה. האם אנחנו שם בשביל החבר כשהוא זקוק לנו? האם הוא שם בשבילנו?

אני חושב שכאן המבחן יותר אינדיבידואלי לכל אחד מאיתנו. כיום, כשרע, אין בלוגרים שאני מרגיש שבאמת כאן בשבילי. פעם היו כאלה, שתיים מהן ידידות שלי היום בחיים האמיתיים לאחר שנטשו פחות או יותר את ישרא. עם זאת, הרבה זמן לא כתבתי וקראתי כך שיצירת קשרים באינטנסיביות הזו תיקח זמן.

כמו כן, קיימים בלוגרים ובלוגריות כאן בישרא, שאני חושב שאני כן כאן בשבילם במידה וירצו בכך.

מנגד, כיום בעולם האמיתי אני יודע בוודאות על חברים וידידות שאני שם בשבילהם ושהם שם בשבילי. על כן, מבחינתי זה מסתכם בניצחון 1-2 לחברים בחוץ. עם זאת, אני חושב שניתן להגדיר את הבלוגרים הקרובים אלי כסוג של חברים, פשוט לא חברים קרובים.

הנושא הזה מאד מסקרן אותי, מה דעתכם לגביו?

(אני במומלצים! תודה רבה! יש הרבה תגובות ואנסה להשיב לכולכם בהקדם :) )