לחלום בגדול

כבר אתמול התחילו העיקצוצים...

כבר אתמול החל המתח...

המוח שידר לגוף שהחזיר למוח את ההודעה הבאה - מחר יש מכבי נגד פנאתנייקוס, אש בעיניים!!!

היום ב- 16:00 כבר הייתי מפוצץ באנרגיה, מת לפרוק אותה בהיכל, הרבה זמן לא הרגשתי ככה.

לפני המשחק היינו במסעדה, חגגנו לחבר של אבא, שיושב איתנו, יום הולדת 60, היה נחמד מאד אבל הרוח המכבית, רוח הקרב ריחפה מעל שולחננו והמשחק היה הנושא הארי עליו שוחחו בשולחן.

נכנסים להיכל, חשמל בעצמות, הצגת שחקנים, כבר קופצים וצועקים, כדור ביניים של פתיחת המשחק ו-בום!!!

האנרגיה מתפוצצת, שירים, צעקות, קפיצות ומכבי משחקת טוב מול אלופת אירופה המכהנת!

סוף הרבע הראשון ויתרון גדול ומפתיע למכבי!

רבע שני, פנאתנייקוס נכנסת למשחק אבל מכבי לא מוותרת והיתרון אף צומח במקצת, 15 הפרש למכבי במחצית! אבל אף אחד לא הושלה מהיתרון, פנאתנייקוס יכולה לחזור מזה.

רבע שלישי פנא משתוללת ומכבי נתקעת וההפרש כבר 3... אני מתחיל לתלוש שערות מראשי ומשתגע.

רבע רביעי המתח בשיאו, משחק של נקודה הפרש. 2 זריקות עונשין להנדריקס וחלק מהקהל שר, ואז יוצאת שאגה מפי - "תסתמו את הפה ותנו לריצ'י להתרכז!!!!"

באפן מפתיע זה עבד אחרי שהרבה עיניים הופנו אלי. אבל המשחק השאר מותח.

אדם מבוגר בשורה מתחתי מסתובב אלי עם פרצוף עגום ומותש ושואל אותי מה יהיה, התגובה שלי היא בצעקה כמובן, "למה אתה עם חולצה ירוקה?!"

הוא נאלם דום והמשחק מתחדש, צרחות, צעקות, עידוד, חצי התקף אסטמה, 3 הפרש! כדור אחרון שלהם הם זורקים לשלוש.... ומחטיאים!!

נגמר!!!

אנחת רווחה יוצאת מבטני, כמו אגרוף שהוציא את כל האוויר. ה-ל-ל-ו-י-ה. זה היה קרב כדורסל, לא משחק. וניצחנו.

אחר כך באו שאגות השמחה.

אני וטרן של משחקים של מכבי. מנוי 15 שנה. הייתי בכל גמר סל, בכל גמר גביע ובארבעה פיינל פורים. ואני לא זוכר תחושה כזאת במשחק.

היה מדהים פשוט מדהים.

ומה עכשיו? יש לגוף יומיים להתאושש, יום חמישי קרב לחיים ולמוות, ניצחון מהווה עלייה לפיינל פור ונקמה מתוקה בקבוצה שלקחה לנו את התואר באותו גמר בברצלונה שנה שעברה.

קדימה מכבי, הקהל יהיה שם, השאגות יהיו גם כן, הגרונות מוכנים ויהיה קרב אפי של כדורסל אירופאי משובח, קרב שלוודאי ייכנס לקלאסיקה האירופאית.

קדימה מכבי, Let's do it.

איקס מחושמל אחרי הקרב על הבית בהיכל נוקיה.