לחלום בגדול

החיים ממשיכים להתקדם ובכל יום מחכימים יותר מבקודמו.

קיבלתי תפקיד חדש ביחידה במילואים, כסמ"ר אני הולך לעשות מעכשיו תפקיד של סרן/רס"ן. זאת הסגירת מעגל הכי טובה ונפלאה שיכולתי לבקש בהקשר לחרטות מהסדיר. גם לשרת בדרג מבצעי עם פרופיל 45, דבר שאין לו אח ורע, וגם לעשות תפקיד כל כך מאתגר ומעניין, התפקיד שבשבילו רציתי לצאת לקצונה בסדיר. אם אני אהיה טוב (ואני אהיה) אני יכול להציל את חייהם של לפחות 20-30 חיילים במלחמה הבאה, וזה בדיוק מה שאעשה.

אני ממשיך להבין כמה שאני לא מכיר מישהו כמוני. אנשים מבקשים שאסביר להם מה המניע שלי לפעולה X, או החלטה Y ואין.

אני עושה דברים כי אני נחמד, אני עוזר כי אכפת לי, גם אנחנו לא באמת מכירים לעומק אכפת לי. טווח או מנעד הרגשות שאני מסוגל להרגיש הוא חסר גבול, מאכפתיות מאד עמוקה שיש שמפרשים כאהבה (למרות שאין מדובר באהבה, דרך אהבה מאד מאד גדולה, אכזבה קיצונית, תקווה גדולה ולעיתים מאד מאד מאד נדירות, דבר ששנים לא קרה, שנאה יוקדת.

אני יכול להרגיש כיף עד אושר לפעמים מדברים שבעבר לא השפיעו, להכיר מישהו חדש, לנסוע ברכב נסיעה ארוכה, לראות שדות בחוץ ולשמוע מוזיקה ממש טובה ברדיו. זה לבד גורם לי להיות בעולם אחר.

אין לי כוונה לשנות את מי שאני, אין לי כוונה להתנצל על מי שאני, אני מתעצב עוד ועוד, מבין מה אני רוצה וממשיך להתקדם. כל מי שמעוניין להתקדם איתי מוזמן, כל מי שלא, גם כן מוזמן.

יהיה לי טוב, אחרי שנים שניצלתי 5% מהפוטנציאל שלי, אני הולך למצות אותו כמו תפוז שסוחטים במסחטה, אני אמצה את כל כולו עד לטיפה האחרונה!

אם תהיו איתי בדרך, נפלא, יש מקום לכולם, אם לא אז תודה ושלום, אני לא מחפש טובות וההפסד כולו שלכם.

איקס בתקופה של לבלוב.