לחלום בגדול

עוד 135 דקות אני רשמית הופך לבן 29.

אני לא מעוניין בכך.

29 מרגיש לי מבוגר,

מבוגר אומר אחריות,

מבוגר אומר לדעת מה הכיוון המוחלט בחיים.

מבוגר אומר סט של דברים (דירה, עבודה, זוגיות קבועה) שאין לי כרגע בחיים.

מה שאומר שב"מירוץ החיים" אני משתרך לי מאחור.

לרוב אין לי בעיה הזה, כי ברור לי שאני מתבגר לאט יותר משאר האנשים, לא קיים אדם אחד שמכיר אותי שיאמר שאני מתנהג בהתאם לגילי.

וטוב לי ככה.

לא אכפת לי להישאר ער עד 5 בבוקר סתם כי בא לי.

לא מפריעה לי המחשבה לקום באמצע החיים ולטוס לטייל כמה חודשים.

הקונספט של מסיבות ואלכוהול לא מוצה מבחינתי.

הקונספט של להכיר אנשים חדשים כל יום - ממש לא מוצה מבחינתי.

הקונספט של לקבור את עצמי בעבודה מ-9 בבוקר עד 9 בלילה - ממש לא מדבר אלי (למרות שבסוף זה יקרה).

לא רוצה להיות מבוגר.

רוצה להיות X-2. או X-4 אפילו. זה עדיף בהרבה מהאיקס שיגיע עוד 135 דקות.

אוף.

כמו כן, אני מאמין שעדיף לחגוג הישגים מסתם אירועי יום השנה ל- שקר כלשהו.

יום הולדת זה לא הישג מבחינתי, והקונספט של לחגוג את זה קצת מטופש בעיני.

אני לא מרגיש שהשגתי דברים משמעותיים השנה.

לכן, כברכת יום הולדת (וראש השנה על הדרך, זה תמיד בא אצלי יחדיו), אני מאחל לעצמי שנה של עשייה, שנה של פעולות, 

שנה של הישגים, שנה של אהבה ושנה שבסופה אוכל לומר, "עשיתי משהו, אני יותר סגור על עצמי, אפשר להיות בן 30 וצעיר ממש ממש ברוחי".

יאפ.

אז  happy birthday to me

X