לחלום בגדול

על פני האדמה הזאת, הסלע הפלנטרי הזה באמצע היקום לו אנו קוראים כדור הארץ, אני נושם כבר 30 שנה פלוס שארית

לא ידעתי מה אני רוצה, מי אני רוצה, מה יהיה ואיך יהיה, ובחודשים האחרונים החיים שלי הגיעו לנקודה כזאת של בהירות מחשבתית מדהימה.

אני יודע שמצאתי את בת זוגתי לחיים ושאתחתן עמה תוך שנים ספורות, אני יודע שאיתה אביא ילדים לעולם.

אני יודע שלא תמיד אוהב את עבודתי אבל היא תספק את צרכי הכלכליים ואני יודע שיש לי רשת ביטחון מאד רחבה בזכות הורי, כך שגם אם יהיו קשיים, אצליח להתחמק מרב קשיי מעמד הביניים כי הם יוכלו לספק לי מספיק.

אני יודע איפה הורי טעו בחינוך שלי ובחינוכם של אחיי, אבל אני חושב שהם הורים מדהימים כך או כך ומשימתי להתעלות עליהם תהיה לא פשוטה בעוד מספר שנים.

גיליתי שאין נתיב אחד בחיים, לא כולם חייבים לצעוד באותה הדרך, ללעוס את אותם המסלולים, כי החיים שלנו לא נמדדים בכמה עושר צברנו, אלא בחוויות, רגעי אושר, זכרונות ליקירינו וכמובן בכמה שהצלחנו להשפיע ולסייע לזולת.

ככל שנהיה טובים יותר איש לרעהו, מתחשבים יותר ותומכים יותר, בסוף מישהו גם יתנהג אלינו או אל מישהו שאנחנו חפצים ביקרו.

העתיד כבר לא לוט בערפל, ברור שאני לא יודע לאן תיקח אותי הקריירה ובמה אתעסק במשך שארית חיי, ברור שאין אני יודע מי יהיו וכיצד יוולדו ילדיי.

כמובן שהחיים עוד יפתיעו אותי רבות, אבל את התבנית כבר יש לי, עכשיו נותר רק למלא את השורות.

הנאה מזוגתי ובעתיד מהילדים, הנאה מכך שצברתי המון חברים, הנאה מטלויזיה וממשחקי מחשב, הנאה מטיולים, ממשפחה ומהגשמת משאלות הלב,
הנאה ממכבי, ומכדורגל עם שלושת אחי בשבתות, וגם ברגעים שקשה לדעת להתחזק בזכות כל ההנאה הזאת.

אז יהיו בוסים קשים וחודשים של מילואים (גם את זה בהתנדבות), ויהיו רגעים של כאב ושל עצבות,

אבל בלבול כבר לא יהווה מנת חלקי, ואם אוכל אעשה גם לזולת ולא רק לביתי.

חרוזים לא היו אמורים להיות בפוסט הזה, זה פוסט שבא מבפנים, הוא נכתב ללא עריכה ללא תכנון וללא סיייגים.

החיים שלי ברורים עכשיו, מטרותי ידועות, וכל שנותר לי הוא לצעוד בדרך הזאת.

אז חיוך קטנטן מבצבץ בין שיני, עשיתי את זה, התבגרתי אוכל מעכשיו להמשיך לחיות את חיי.

איקס