לחלום בגדול

היה זה ערב שבת, ארבעה בנובמבר 1995, הייתי בכיתה ז' ובאותו הערב רבין נרצח.

למחרת כולם הדליקו נרות ובכו בבית הספר. דיברו איתנו על הרצח ועל סובלנות וכו'.

ביום שני המשיכו.

גם בשלישי.

גם ברביעי. ואז נמאס, אמרתי למורה שמיצינו, הבנו, ויאללה בואו נתקדם הלאה. היא צעקה עלי שאני מבזה את זכר רבין בגלל שארבעה ימי אבל היו עבורי מוגזמים. וכך זה התחיל, הימנים הפכו פתאום לאויבי האומה.

לאחר שנתניהו נבחר אמר פרס שחצי מהעם לא שפוי. בתגובה הלכתי עם דף מודבק לחולצה שלי שאני לא שפוי.

וככה זה המשיך, "הימין רצח רבין" בכו בשמאל, "הימין רצח את השלום" יבבו להם. האמנם?

מיתוס ראשון - רק בימין לא רצו שלום - באותה התקופה בוצעו פיגועים רבים אשר לא מנעו מרבין להמשיך את שיחות השלום, הזכורים ביותר היו בצומת בית ליד ובקו 5 בת"א, אבל היו עוד רבים אחרים, עם זאת, דמם של אותם אזרחים היה מבחינת השמאל "מחיר השלום".

לאחר הרצח המשיך פרס את שיחות השלום חרף פיגועים רבים נוספים ולמרות זאת לא הביא את אותו השלום המדובר אלא רק עוד ועוד פיגועים כמו שני הפיגועים בקו 18 בירושלים והפיגוע בדיזנגוף סנטר. אם למרות שיחות השלום היו כ"כ הרבה פיגועים, האם באמת הימין הם אלה שלא רצו בשלום?

מיתוס שני - רצח רבין הביא לבחירת נתניהו - ובכן... לא. או אולי ממש ממש לא. רצח רבין הציל את מחנה השמאל מקריסה בבחירות ואפילו הביא במידה מסויימת לבחירתו של אהוד ברק ב-99. הפופולריות של רבין הייתה בשפל לאחר התבטאויות כמו "לא אכפת לי מ-98% מאזרחי המדינה", "הם לא מזיזים לי" על תושבי ההתנחלויות וכו'. ערב הרצח, הסקרים הראו יתרון מוחץ לנתניהו בבחירה הישירה של 60%, יתרון 12 המנדטים של העבודה על הליכוד נמחק כלא היה ואף נוצר פער מנדטים קל לזכות הליכוד חרף העובדה שאז המחנה הלאומי זכה גם כן לקולות רבים. צומת, המפד"ל ומולדת הרכיבו גוש רציני שזכה למנדטים רבים וזה עוד טרם ספירת המנדטים של ש"ס ויהדות התורה. מחנה השמאל עמד בפני התרסקות מוחלטת. רצח רבין וטעויות בימין הציבו את השמאל על סף ניצחון בבחירות. הליכוד מיזג לתוכו את תנועות צומת וגשר (דוד לוי) ושמר על כוחו, העבודה נחלשה ב-10 מנדטים אך עדיין הייתה עם 2 מנדטים יותר מהליכוד אך הדרך השלישית של קהלני שניסה להוות אלטרנטיבת מרכז ימין יחד עם ישראל בעלייה של שרנסקי המפדל שס ויהדות התורה נתנו קונטרה ימנית חזקה מאד.

בבחירה הישירה זכה נתניהו ל 50.5% ופרס היה רחוק רק 29,470 קולות מזכייה בבחירות. היתרון של הימין נמחק בגלל רצח רבין ונתניהו זכה בבחירות לא בגלל רצח רבין, אלא למרות ואל עף רצח רבין.

מיתוס שלישי - ממשלת רבין הייתה נפלאה - ובכן לא. ממשלת רבין הייתה ממשלה מאד שנוייה במחלוקת. ראשית כל היא הממשלה שחתמה על הסכמי אוסלו ועל הסכמי ההמשך שהעבירו למעשה נשק לפלסטינים. הגדיל לומר אז סגן שר החוץ יוסי ביילין שטען שאין בכך כל בעיה. אם הם ישתמשו בנשק נגדנו צה"ל ייכנס וייקח את זה מהם. אותו הנשק אגב שימש את הפלסטינים בפיגועי ירי ומבצעים של צה"ל כגון חומת מגן וכו'.

עם זאת מרבית הנזק שעשתה ממשלת רבין התבטא במישור הכלכלי. ממשלת רבין בקפיצה קצבאות ואת השכר בסקטור הציבורי מה שהביא למיתון שהחל בשנת 96, כמו כן זכורה לשמצה הטלת המס המיוחד על הבורסה בראשית שנת 95' שגרמה לרבים מאזרחי המדינה להפסדים כבדים ולבסוף זכור לשמצה הסדר הקיבוצים אשר מחק חובות של מיליארדים לקיבוצים. יש לציין שהקיבוצים היו והינם תומכי השמאל המובהקים ביותר והסדרים אלו באו להיטיב עמם בלבד.

ומה היה לנו מאז? רצח רבין הפך ליום אבל לאומי של השמאל. רוצים ללמד עליו בבתי הספר, עושים טקסים ועצרות וכל פעם מנצלים אותם לתעמולת שמאל. רבין נרצח? אז בואו נפגש בכיכר נשיר שירי שלום, נקרא לנתניהו פאשיסט וננאום נגד ההתנחלויות ונגד הימין. כל כביש, גשר ומבנה ציבורי נקראו על שמו, ההיסטוריה מעוותת לשם האדרת שמו ובמקום יום של קירוב לבבות היום הזה הופך ליום של פלגנות ופולחן אישיות שקרי.

השמאל מנצל את היום הזה לניגוח הימין ולהגדלת הפילוג בין הימין לשמאל בעם. כל שנה נפגשים בכיכר ופותחים בנאומים משלהבים נגד הימין במקום בעד האחדות והסובלנות. בין אם מדובר בנתניהו שרון או ליברמן, הם מכונים מעל הבמה בשלל "מחמאות": "רוצחים", "פאשיסטים" ו"סרבני שלום".

זוהי הסתה לשמה והיא באה דווקא ביום המוקדש לרצח רבין! מכך רק ניתן להסיק שלא למדנו כלום. הסתה עדיין יש, סובלנות עדיין אין ובמקום לחפש את מה שמאחד בינינו אנו מחפשים רק את מה שמפלג אותנו. וזוהי מורשת רבין, פלגנות, הגדלת הקרע בעם, שנאה לאידאולוגיה האחרת והיום הזה מייצג את זה יותר מכל.

לסיכום, רבין היה ראש ממשלה גרוע וממשלתו לא היטיבה עם מדינת ישראל. עם זאת, עצם הירצחו מהווה כתם על הדמוקרטיה הישראלית, ויש להפיק מאותו מקרה מצער לקחים בנוגע לסובלנות ומניעת הסתה. בפועל זה לא מה שקורה. יום הזיכרון לרצח רבין הפך ליום פוליטי בו מתכנסים אנשי השמאל לעוד ערב של הסתה בכיכר, רק שהפעם ההסתה ההיא נגד הימין. במקביל הם מעוותים את העובדות ההיסטוריות על מנת להאדיר את זכרון רבין, ומביאים אמנים על מנת שישירו בכיכר. ממש פסטיבל קטן. פסטי-רבין.