לחלום בגדול

בחיים יש תקופות טובות ורעות.

לפעמים רע לנו בעבודה או בלימודים ולפעמים טוב.

לפעמים יש לנו זוגיות בריאה או הצלחה יחסית עם בני המין אליו אנו נמשכים, ולפעמים אנחנו לבד וכל מהלך שאנחנו עושים נכשל.

לפעמים אנחנו בריאים ולפעמים אנחנו חולים.

לפעמים אנחנו שמחים ולפעמים עצובים

לפעמים מדוכאים ולפעמים מעודדים.

הכל בתקופות.

גם אני ככה.

רע לי בעבודה שמסתיימת ביום רביעי (השבח לאל) ואז יהיה לחץ של למידה למבחני הלשכה (לחץ יחסי כי אני לא טיפוס שנלחץ כמעט מכלום).

אינני נמצא כרגע בזוגיות ואין ממש מהלכים שאני מנסה ואם כן אין הם נושאים פרי.

החברים שלי מאכזבים אותי בתקופה האחרונה, בייחוד זה שנשא בתואר החבר הכי טוב למעלה מ-10 שנים. (כן חבוב, אם אתה עדיין בלוגר ועדיין קורא אתה מאכזב).

בתוך כל ים אי היציבות והאכזבה הגוברת הזו, קיימת פינת השקט שלי, האהבה החזקה שלי, ימי חמישי בהיכל נוקיה.

15 שנים שאני מנוי למשחקי האהבה הצהובה שלי, 15 שנים שברובן היא מסיבה לי הרבה נחת, אושר, מתח, ריגוש ועניין. הנאה צרופה.

היא לא תברח, היא לא תיעלם, אם היא תאכזב היא מייד תנסה לתקן.

אינני יודע אם ציבור הקוראים שלי המורכב ברובו מנשים יוכל להבין זאת (וסליחה על הסטריאוטיפ).

אבל זו מכבי שלי.

כמעט תמיד אסע איתה לפיינל פורים, אמשיך להגיע למרבית משחקיה, ובכל סערה פנימית היא תמשיך להיות אי היציבות המלווה אותי כל יום חמישי, גם בתקופות השפל כמו זו כעת.

תודה מכבי, על היציבות, השפיות, והמאמץ. מבטיח להמשיך לעודד וצרוח במלוא כוחו של גרוני.

צהוב עולה לכולם,

עלינו לשלב ההצלבה,

עוד ערב אחד ובתקווה שניים מובטחים לי בנוקיה.

איקס צהוב

מנפלאות העריכה: מסתבר שהכותרת שלי מטעה. לא מדובר על אי-יציבות במובן של חוסר יציבות. אל על אי של יציבות. אי כמו ISLAND.