לחלום בגדול

יש כל כך הרבה בלוגים מתים בבלוגוספירה.

אסופה של זכרונות, תקופות שהיו ולא ישובו עוד,

אנשים שביקרו, שכתבו, שחלקו,

אנשים שעזרו להפוך את ישרא מאתר קטן לבמת הבלוגים המובילה בישראל (לפחות לתקופה מסויימת).

יש כל כך הרבה בלוגים מתים בבלוגוספירה,

בלוגים של סטודנטים שכבר מזמן סיימו עם האדמיה, בלוגים של תיכוניסטים שכבר בעלי משפחות,

בלוג של חובשת קרבית חדורת מוטיבציה שהיום חיה לה בלונדון,

בלוג של בחורה צעירה המנסה בכל כוחה להתקבל ללימודי רפואה (והיום ככה"נ כבר רופאה),

בלוג של בחור שמנסה להבין לאן הוא שייך,

בלוג של אישה שכבר לא איתנו,

ובלוג של חייל אשר איננו חייל.

הבלוגוספירה מלאה במונומנטים כאלה, של דברים ואנשים שהיו ואינם עוד,

של תקופות שתמו, של אנשים שלישרא כבר לא ישובו.

זה אמנם קצת עצוב, אבל באותה הנשימה זה גם מרתק, פרושים בפנינו חיים של כל כך הרבה אנשים, חוויות רבות אינספור,

ואנחנו יכולים ללמוד מהם, להנות מהם ולדמיין אותם.

זה היה אוסף הגיגים לגבי ישרא.

וזה קטע יפהפה ומומלץ.