גם אני רצחתי את ישו

כמו פוסטים רבים שלי, היה אמור להופיע פה פוסט אחר. הייתי אמור לדבר על המזל הרע של המכונית שלי השבוע, אחרי שנפרצה (חלון שבור) ונחבטה (פגוש שבור) בהפרש של יומיים.

אבל לפני שעה קיבלתי טלפון, מחבר של זוהרה או זוהי כמו שאני הכרתי אותה. בקול חצי שבור הוא הודיע לי שזוהי נפטרה היום בבוקר.

קיצרתי את השיחה, גם כי מחכות לו עוד כאלו, וגם כי הרגשתי שאין לי זכות להשבר לו בטלפון.

לא דיברתי עם זוהי מעל חצי שנה, שיחה קצרה בטלפון אחרי אי מייל קצר, וזהו. לא כי לא ניסיתי אלא כי לא הצלחתי לתפוס אותה. אני יודע שכבר אז ידעתי שהמצב לא טוב, אבל כשבן אדם מסתגר מחוץ לאיזור שנגיש אליך, אתה לא יכול להתפרץ פנימה.

את זוהי הכרתי לפני 4 שנים בדיוק. בכנס גיקים, היא הייתה  סדרנית, אני הרצאתי על מיתוסים בשימוש בקומיקס אמריקאי. היא אמרה לי חרי ההרצאה שהיא חשבה שיהיו רק הרצאות משעממות באותו יום בחדר, ואני הוחמאתי מאוד.

היא ביררה עלי קצת, ואני אמרתי לה שידידות ביננו תהיה אחלה, אבל לא יותר מזה. ומאז נשארנו בקשר.

אני זוכר את הביקור הראשון בדירה שלה בתל אביב, את ימי ההולדת שלה שכללו מפגש של המון אנשים שלא מכירים אחד את השני בכלל, שותפים קצת הזויים ושיחות אל תוך הלילה.

אני זוכר פעם שאספתי אותו מהעבודה שלה, ליד דיקסי בצד המזרחי של איילון, אני חושב שהכלנו לשתות קפה, אני לא זוכר באמת, אבל אני זוכר את הנסיעה. 

אני זוכר שנפגשנו בחנוכה לפני שנה וחצי (או שנתיים וחצי) והיא צלעה, והיה קשה לה ללכת. זה כבר נמשך תקופה וכבר אמרתי לה כמה פעמים שתבדוק את זה, והיא אמרה שזה גידול, ויש לה ביופסיה בקרוב כדי לראות את אופיו. אחרי המפגש הזה לא נפגש או דיברנו כמה חודשים עד שהרמתי טלפון, והיא ספרה לי על הסרטן.

אני זוכר שנסעתי לבקר אותה בבית החולים שניידר, ולא הבנתי איך היא שומרת על שפיות במקום צבעוני עם יצורים צווחים. הצעתי להביא לה אקדח, כדי לירות בילדים כמובן.

אני זוכר שהיא הפתיע אותנו בכנס הגיקים בסוכות שנה שעברה, חלשה ושברירית אבל היא טענה שהמצב משתפר

אני זוכר שהיא נצחה אותו, וחזרה חזקה יותר לכמה חודשים, וארגנה מפגש חברתי לרגל זה.

אלו האחרונות היו הפעמיים האחרונות בהן ראיתי את זוהי.

במאי קיבלתי ממנה מייל בו היא אמרה שהיא רוצה להתחיל לקרוא קומיקס, שלחתי לה תגובה אבל לא קיבלתי אחת חזרה.

אחרי כמה ימים של ציפייה התקשרתי, והיא אמרה לי שהסרטן חזר, שהטיפול פחות קשה, ודיברנו על להפגש בזמן הקרוב, ומאז לא שמעתי ממנה.

אתם כבר יודעים את ההמשך, ואין לי כח להמשיך
את רוב מה שכתבתי כתבתי בשביל הזכרון שלי, לזכור רגעים. אין טעם לכתוב לכם פה על מי היא הייתה וכמה חמודה ומקסימה היא הייתה. בסופו של דבר כברלא תכירו אותה, וחבל שכך.

ביי זוהרה. אני כבר מתגעגע אליך כמה חודשים, ואני אמשיך להתגעגע כנראה עוד זמן רוב...