גם אני רצחתי את ישו
שם תמיד. אבל לא.
קשה להסביר אבל תחיו עם זה :)
מה זה אומר עלי??? |
| 4/2009
ממוצע
הכתיבה חסרה לי. כשאתה עסוק בשינון מונחים שלא תיגע בהם אחרי סוף הקורס, בכתיבת עבודות כמו מדעיות ושקידה לפני מבחנים אתה מגלה כמה חסרה לך הכתיבה הריגשית. זאת הקשורה רק אליך ולא אל העולם הסובב אותך.
הקשר החזק ביותר שהיה לי לבלוג הזה בשנה וחצי האחרונות היה גילויו על ידי מרצה שלי ופסרמו לשנה מתחתי. תהילה מפוקפקת שלוותה בתהליך ארוך של צמצום הזמן האישי.
כיום כסטודנט על סף סיום התואר שלו אני מוצא את עצמי לחוץ יותר מתמיד. לחוץ לשיפור הממוצע כדי להתקבל לתואר שני. לחוץ לעבוד כדי לשלם שכר דירה, הלוואה, דלק ומזון. לחוץ כל פעם שהכלב שלי נעלם ליותר מ-10 דקות כי כמו כל הורה יחסית צעיר ובכלל גם לי קשה לשחרר. לחוץ לגבי האם להתחיל קשר חדש כשכל השיקולים הרציונלים והאמוציונאלים מורים כנגד חוץ מאותו חלק קטן ועוצמתי המורה לי לעשות את זה.
אין לי יותר זמן או פחות מלאדם הממוצע. עצם כתיבת הפוסט הזה, הראשון המשמעותי מזה חודשים, מראה כי זמן יש לי. ניהול זמן זה כבר משהו אחר. הוא אפילו לא חלק מהדיון. אבל לחץ, לחץ יש לי בדיוק כמו לאדם הממוצע והשאלה היא מאיפה הוא מגיע, ולמה אנחנו הולכים לכיוון הזה. FUCK US כשחושבים על זה. למה אני נכנס ללחץ? זו בדיוק השאלה.
אני לא באמת רוצה תשובה. אין לי מה לעשות איתה. רק לחכות ליוני. תחילת המבחנים, שם אני אריח כבר את הסוף. אז אולי אני אוכל להרגע קצת.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
