גם אני רצחתי את ישו
שם תמיד. אבל לא.
קשה להסביר אבל תחיו עם זה :)
מה זה אומר עלי??? |
| 8/2009
אז למה לי פוליטיקה? דווקא עכשיו?
אני נמנע מלעסוק בפוליטקה, להתייחס לפוליטיקאים על סוגיהם השונים. למה שהם עושים (לרוב זה למה שהם לא עושים) למה שהם אומרים ולצביעות הכללית שעוטפת אותם.
אני לא מנהל דיונים סוערים על מצבנו הפוליטי/ביטחוני/כלכלי. לא כי הנושאים הללו לא מעניינים, אלא כי מניסיוני הם לא תורמים בכלום לפתרון הרחוק מאיתנו שנות אור ומחלוקות בהם בדרך כלל מובילות לחורבנם של ערבים מוצלחים רבים עם חברים.
אני גם לא מתייחס לכל אירוע שבו נהרגים אנשים בתדהמה מוחלטת. חלק מהסיבה לזה היא שאני כמו רבים ואחרים הקהתי לכאב. הוא לא חודר עמוק כמו פעם. אבל האמת היא שאבדתי לאורך שנות הקיום הלא כל כך רבות שלי מספיק אנשים הקרובים אלי והמזוכיזם הפנימי שלי לא קיים. אני לא נהנה לבכות, אני לא נהנה להיות עצוב ואני מפחד ממה שקורה כשאני מגיע למקומות הללו.
למרות כל אלו קל מאוד להכעיס אותי בהקשרים שונים. אני חושב שהגורם שתמיד מצליח להרגיז אותי הוא טמטום. כמו כולם שאלה מטופשת שעצרה שיעור משחררת ממני נחרת בוז, או במקרים חוזרים אף תגרום לי לדפוק את הראש בקיר. אבל יש טמטום המביא אותי לכעס שאין לי הרבה דרכי לשחרר אותו.
כאשר אנשים עיוורים לעצמם, מאוהבים בעצמם עד כדי סינוור או פשוט כל כך קטנים מכדי לראות את כל התמונה זה מרגיז אותי. כאשר אנשים מחפשים אשמים במקומות אחרים ולא מסתכלים במראה ואומרים אולי אני חלק מהבעיה כאשר אחרים צועקים להם שהם הבעיה, זה מרתיח אותי.
כזה המקרה עם מפלגה אחת לא מספיק קטנה, שחבריה מוצאים תירוץ על גבי תירוץ לתחלואות העולם, כמו לתופעות טבע ועד לוירוסים.
כי בעבר משכב זכר הוביל לרעידות אדמה. זה נאמר ואני כמו כולם גיחכתי ועברתי לסדר היום. כאשר שפעת החזירים כמעט נקראה שפעת מקסיקו הרמתי גבה, כי לא המקסיקנים אשמים (והאמת שגם החזירים לא) אבל איש איש וטמטומו.
עכשיו מתוך אותו מפלגה עולה קול המאשים את סרטי הפעולה בהשחטת הציבור. כי הרי ידוע שמי שרואה סרט מסוג זה ירצה להרים רובה או חרב ויתעופף לו מעל מטרופוליס לחפש מיעוט לרצוח (מסתבר שגם סופרמן הוא סרט שמאדיר את הרעים).
הרי אלו לא מילים שהתירו את דמו של יצחק רבין, אלו לא גינויים שהוביל לאלימות נגד מיעוט זה או אחר. לא מדובר פה רק על הומואים או לסביות. מדובר פה על כל אמירה שאיש הנמצא במודעות הציבורית אמר אי פעם. מדובר על כל שלילת לגיטימציה של אדם על ידי איש ציבור.
אותם אנשי ציבור הגנו בחרף על אמא שהתעללה בבנה, כי כיבוד אם ואב מקנה לה את הזכות. אולם גינו באותה עצמה לאורך השנים מיעוטים רבים.
כמו רבים גם אני צוחק מבדיחות מסויימות, אני לא חף מגזענות. אולם מעולם לא שללתי לגיטימציה, כזכור לי לפחות, מאף אדם. חיה ותן לחיות הוא אחד הביטויים האהובים עלי. אתה לא אוהב משהו, אל תתייחס אליו. אבל כשזה מגיע לפגיעה באדם אחר גם אני מרגיש את הצורך להפנות אצבע מאשימה ולהרים דגל, קטן או גדול, כלל שיתאפשר לי באותו רגע להביע את חרדתי מהרפש המכסה מילים כעין אלו.
אני מרגיש אשם כרגע, כי אני נמנע מהקהילה. המצעד הוא המוני לטעמי והמוזיקה בו כמו במסיבות השונות רחוקה מזו אותה אני שומע. אני מרגיש אשם שלא הגעתי למרכז החדש שהוקם רק כדי להגיד תודה לאנשים שמשקיעים מזמנם כדי לתת לאנשים שונים את התמיכה שאני קיבלתי מחברים, גם אם עד היום לא באופן מלא מהוריי. אשם שלא הרמתי עד היום פעם אחת דגל גאווה כדי לתת עוד קול למקהלה הקטנה שצועקת כדי שכולנו נוכל לחיות פה כשווים.
אמירה אחרונה זו היא בדיחה צינית ומטופשת של אדם קטן. כמה אירוני שהיא התפרסמה באינטרנט בזמן השקיעה. לפחות זה מקנה לה צל גדול. לו יכולתי הייתי עובר בין כל אותם אנשים אשר פותחים את הפה מבלי לחשוב (מפחיד אותי לחשוב שהם שקלו את מילותיהם קודם) ומחלק לכל אחד מהם מראה קטנה ומשפט, "כאשר אתה מחפש אשמים תתחיל פה אחר כך תתקדם הלאה".
גם אם יתברר שהסיבות לאירוע הנ"ל הינם אחרות. מדינת ישראל קיבלה סטירת לחי, אולם כמו שנראה כבר עכשיו הסטירה רק מחמירה את הסדקים בעם (לא דת, עם) היהודי. מה שיותר מפחיד הוא שקבל קיבלנו סטירות דומות בעבר ובלי ציניות אני יודע שבסוף פשוט נשכח או שנפנה את הלחי השנייה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
