לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חיים להשכרה


"נראה לי שכל ציביליזציה שאיבדה את ראשה עד כדי צירוף סדרת הוראות שימוש מפורטות לחבילת קיסמי שיניים, איננה עוד ציביליזציה שבה אני יכול לחיות ולהשאר שפוי." [וונקו השפוי - מספרו של דאגלס אדמס, היו שלום ותודה על הדגים]

Avatarכינוי:  אספרגוס צהוב

בת: 33

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2008


לפעמים אני פשוט צריכה לכתוב, לכתוב לאוויר, לאנשים שלא קוראים.

 אבל אני לא יכולה, אני לא יכולה/מסוגלת לפתוח את החיים שלי לתצוגה ככה, איך אפשר?

כשבאמת עברת, כשבאמת סבלת, איך תוכל לספר על זה?

אפילו לחברים שלי אני לא אומרת הכל, מחסירה פרטים, תיאורים, שגורמים לעור שלי להצטמרר עד היום..

ולכולם יש סודות, דברים אישיים שיהיו איתם עד יום מותם, ואולי אף פעם לא יתגלו. אני תוהה עכשיו אם זה נבון, אם להסתיר את הדברים הללו מכולם זה חכם. מה יקרה אחרי שנים, כשפתאום תפתח את הנושא, זה לא יהיה מאוחר מידי?

יש דברים שילכו איתי בלב ורוב הסיכויים ימשיכו איתי גם לקבר בלי שידעו עליהם, אבל מישהו יודע, גם אם רק אימא. כי מישהו חייב לשמוע, לדעת, יש גבול לכמה אדם רגיל יכול לשמור.

אני לא יכולה לכתוב באמת כאן, לכן אני ממאיטה בכתיבה, אני רוצה לכתוב בלי להסתיר לכתוב את האמת, לכתוב על געגוע למשהו שעבר וישוב רק בעוד הרבה זמן, לכתוב על הנפילה של מחשבות ילדותי, לכתוב על מה שאני מרגישה בפנים, בלי לפחד שמי שקורא יודע את שמי, יודע מי אני, ועל מי אני מדברת..

אני לא יכולה לכתוב כאן, לא באמת.



נכתב על ידי אספרגוס צהוב , 19/5/2008 17:32  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סתם רשימה..


ראיתי את הרשימה הזו בשני בלוגים ובא לי גם... אז.. הנה פוסט רשימה..


1.להיכנס למים בריצה

2. לא לישון בלילה בזמן סערה

3.לא לישון כל הלילה  (קרה לי כבר כמה וכמה פעמים..)

4.להירדם עם מוזיקה

 5.להיכנס לערפל

6.להישאר לבד בבית יום שלם (קרה ומעדיפה לשכוח למה...)

7.להכיר בן אדם שנולד בתאריך לידה שלך ( אחד איתי בכיתה, כך שזה גם אותה שנה. ושני היה מורה שלי לתופים במשך שנה...)

8.להסתכל דרך החלון במשקפת

9.להכניס יד לחול קר

10.להתאהב לשלושה ימים

11.להתחבק בשלישיה

12.להתעטש כשמסביב שקט (זה כל כך הורס את הרגע...)

13.להסתכל למישהו בעיניים להרבה זמן (זה כל כך כיף...)

14. להשתכר (רק חצי, וטוב שלא יותר..)

15.לחבק בן אדם מהתרגשות (הפעם האחרונה זה כשלירן חזר מצה"ל יום מוקדם יותר)

16.להתלחשש עם מישהו בלילה

17.לטייל בגשם בלי מטריה (זה חובה לעשות!)

18.לטייל בלונדון

19.לטייל לבד 

20.לאהוב מישהו באמת

21.לחבק צעצוע

22.לאכול דשא (בטוח מתישהו הספקתי לעשות את זה...)

23.לאכול הרבה תותים

24.לאמץ שני חתולים

25.לבכות ולחייך מאושר

26.לבכות לבד

27.לבנות משהו בחול

28.לגדל ילד

29.לגדל צמח (אבל הוא לא ממש שרד..)

30.לגנוב

31.לדבר בטלפון עד 3 בלילה

32.לדבר בטלפון עם מישהו לא מוכר

33.להדליק חזק מוזיקה לשמוע ולשיר

34.להחזיק בידיים פרפר

35.להיות כל היום בשמש

36.להיחתך מנייר

37.לטפס על עץ (העיסוק האהוב עליי בגיל 5,6...)

38.לישון באותו חדר עם מישהו מאוד יקר

39.לכתוב סיפור

40.לכתוב שיר

41.ללכת למופע של מישהו

42.ללמוד לעשות משהו יותר טוב מכולם (עדיין מנסה..)

43.למחוא כפיים עד כאב (בהמלט...) 

44.לנסוע במכונית בלי רשיון

45.לנסוע ברכבת יומיים

46.לנסוע לים

47.לנסות לשחות במים רדודים

48.לנשק בנאדם בכלל לא מוכר

49.לנשק תמונה של מישהו

50.לסלוח להורים שלך

51.לספר סוד על עצמך

52.לעמוד בלילה על הגג

53.לעצום עיניים ולחייך מאושר

54.לעשות קעקוע (נראה...)

55.לצאת החוצה בזמן שיורד מלא שלג (סוף סוף ירד פה שלג לא ננצל את זה...)

56.לצלם את השמיים

57.לצלם חיה

58.לצחוק מכל הלב (מצב הכפית הידוע לשימצה שלי..)

59.לצאת מצויין בתמונה (אולי באחת, מקסימום שתיים..) 

60.לקחת חתול רחוב לבית (שניים...למה עשיתי את זה???)

61.לקחת עכביש לידיים (כשהוא בתור נייר טואלט והוא מת לחלוטין..)

62.לקנות בכסף האחרון את הגלידה הכי יקרה

63.לקרוא מכתבים של התכתבויות ישנות

64.לקרוא ספר ביום אחד

65.לראות זריחה

66.לראות שקיעה

67.לראות כוכב נופל ולבקש משאלה

68.לרוץ עם כלב

69.לרכוב על עז

70.לשבור מראה

71.לשבת בחדר בחושך בלי להדליק את האור

72.לשחות מתחת לגשר

73.לשיר על במה

74.לשיר בלי מוזיקה

75.לשכב כל היום מתחת לשמיכה

76.לשכנע מישהו ששמים אפורים זה יפה

77.לשמוע שטויות ממישהו

78.לשנות את השיער לקצוץ

79.להגיד באמת "אני אוהבת אותך"

80.לשמוע "אני אוהב אותך"


21 נותרו ברשימה... חלקם אני רוצה מאוד לעשות, ביום מן הימים, כשהזמן יהיה נכון ..



נכתב על ידי אספרגוס צהוב , 13/5/2008 19:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מוציאה קצת משאירה הרבה בפנים


אני לא כותבת פה הרבה, אם בכלל.. אני יכולה להגיד שאני עמוסה שממילא אף אחד לא יראה מה שאני כותבת. אבל בתכלס זה כי אני לא רוצה שיראו, שישמעו, שידעו. אני בחיים לא אגיד את זה בפורום כזה, בחיים, גם לא באף פורום אחר.

רק עם עצמי ועם הדובי שלי אני מוכנה לדבר.. אז למה אני כותבת? כי אני צריכה, צריכה להרגיש שהוצאתי את זה קצת החוצה, גם אם אפילו במילה לא אומר את זה.

קראתי את זה, הרגע, את מה שעליו ויתרתי לפני חודש וקצת. ועדיין קשה לי עם זה לפעמים. עכשיו פחות, קודם זה היה כמעט בלתי אפשרי. אף אחד שקורא את זה לא יודע על מה אני מדברת, וגם אם היו יודעים הם לא יכולים להבין, לא עכשיו.. אולי עוד כמה שנים הם יבינו או לפחות יוכלו לנסות להבין את מה שעובר עליי כרגע, אבל הם לא ידעו מזה.

אולי עוד 20 שנה אני אוכל לפתוח את זה, לומר ליעל, ליאת, סני, אלי.. למישהו מה קרה אז. אבל לא עכשיו.

 

אתם מכירים את זה שאתה מרגישים שהלב שלכם נעקר נסחט וחזר חזרה, ככה אני מרגישה רק טיפה יותר (הרבה יותר) חזק, ומסיבה מסובכת הרבה יותר ממה שאתם חושבים או יכולים להעלות על דעתכם.. אבל עכשיו הלב שלי מסתדר לאט לאט, מתאקלם חזרה פנימה, מתחבר לורידים ולעורקים, חוזר לקצב שלו, והפעימות אותן פעימות כמו קודם. הייתי מצפה שהן יהיו יותר, יותר עצובות, יותר עמוקות, יותר כואבות.

 

יש לי סוד, סוד אחד ויחיד, כמו כולנו יש דברים שאתה מעדיף שיהיו שלך, ואם הם לא משפיעים על אף אחד אחר אז גם אין לך סיבה לגלותם למישהו. אבל אני רוצה לגלות, אני רוצה לספר אבל גם לא מוכנה, אף פעם. זה הסוד הקטן המקסים והכואב שלי שירדוף אותי לנצח אני מניחה, כי יש דברים מהם אתה לא יכול לברוח, לא משנה מה, הם תמיד יסתתרו בתוך הבטן.


לשקר זה רע, תמיד אמרו לי את זה. אבל עדיין עשיתי את זה כל כך הרבה השנה. לא שיקרתי, סילפתי, תיכמנתי, טייחתי.. עשיתי הכל כדי שלא ידעו כלום! ועכשיו אחרי שסיפרתי את האמת אני מרגישה שרק אדם אחד באמת הקשיב, וכל השאר... הם לא באמת מאמינים שזה שונה עכשיו, כאילו שוב שיקרתי, כאילו אני סתם אומרת מילים ואין מאחורייהן כלום. ואולי הם פשוט לא יכולים להבין? לא הם לא יכולים, הם אף פעם לא יבינו מזה! איך הם יכולים? איך אני יכולה לצפות שיבינו רבע מזה? מהפחד הזה שמשתלט עלייך לחלוטין, פחד מוחשי אותו חוויתי 3 פעמים בשנה האחרונה להתייתם, להישאר לבד לחלוטין בעולם הזה. לא שזה יהיה לי קשה להגיע לזה, יש לי רק את אימא שלי. והם לא יכולים להבין או לקבל פחד הגיוני ורציונאלי, עם ביסוסים וסיבות (פחד של מבוגרים) לאבד אותה, את הדבר היחיד שיש לי בעולם. וזה משפיע עלייך, זה שינה אותי לחלוטין. לא חייכתי חצי שנה כמעט, כל חיוך היה מעולץ, כל צחוק הסוואה, עיניים לא אדומות וראש שקט היו מזל משמיים.

עכשיו הכל בסדר, עכשיו הכל עבר, אבל אני לא אוכל להתנער מזה לחלוטין, מהרגעים האלו שהייתיי בטוחה שאני אהיה לבד, מהרגעים שצעקתי לו כמה אני לבד, כמה איבדתי כבר הכל..




נכתב על ידי אספרגוס צהוב , 12/5/2008 22:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





422
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאספרגוס צהוב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אספרגוס צהוב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)