רק בינתיים...

שוב חוזר הצורך הזה בלהעלות דברים בכתב....

שוב הצורך בקצת שקט ופחות אנשים בחיי.... הבועה הזו שעוטפת אותי ששומרת עלי... שתמיד חיפשתי... התחלתי להרגיש שהיא   חונקת אותי...

אני נופלת וקמה והכל בסדר, מקבליים את הקריזות,הדיכאונות המצבי רוח המשתנים...

מתקרבת מתרחקת דורשת מכולם ולא מעצמי....

אני לא כזו...  אבל הם כל כך קרובים, לא נותנים לנשום... להיכנס שנייה לפרופורציה...

עכשיו אחרי שבועים של שקט, חזרה ללימודים וניראה גם תפקיד חדש.. אני שוב לוקחת אחריות...

מקווה שהתחושה הטובה של חיבור החלקים בפאזל לא תאבד בדרך...

אומרים שאלוקים לא נותן לך משהו שלא תוכל להיתמודד איתו....  זה נכון...

מה שלא הורג מחשל... גם נכון :)

אבל לפעמים בא לך לומר אני מודה על מה שיש לי באמת . אבל אפשר משהו אחד שישאר? שלא ימות,יאכזב,ינצל,יתסכל:)

היום זה היום הראשון של ההחלטה החשובה בחיי- מותר להיתבגר, ואפילו מומלץ!

להתמקד בעיקר :)

שיהיה לילה טוב .