רק בינתיים...

העבר פיתאום דפק בדלת....

לא הייתי מוכנה לזה... אוי זה כל כך כואב.... מאיפה פתאום עלה כל הכאב הזה??? ידעתי תמיד שהוא חבוי לו מתחת להרבה שכבות...

אבל איך פתאום הכל צף....

אפילו לבכי היתה הרגשה שונה כאילו הנשמה עולה והדמעות היו כל כך כבדות ומלוחות.... שכחתי כמה כואב ומרוקן יכול להיות כאב...

שכחתי או רציתי לשכוח את הגעגוע....

החבר הראשון שלי ניפטר כשהייתי בת 20... זו היתה אהבה מטורפת שנימשכה 7 שנים... השלמה בלתי מוסברת... נשמות תאומות... הוא ניפטר מתאונת דרכים...

כבר שנים אני משכנעת את עצמי שזה חלק מהחיים, ושהשלמתי עם החלל שנישאר, שהוא אומנם לא בעולמנו אבל הוא שומע ויודע.. וטוב לו...

ופיתאום היום שמעתי באפליקציה של אייל גולן שיר שלא הכרתי... וזה היה מוזר...אישה וגם ילדה... ולמילים היה משמועות כואבת בעיני... "השנים מתחלפות בעיני את נישארת בת 20 ...את האישה שלי נסיכה שלי ...את אהבתי היחידה....אלוהים לך נתן את היפה במתנות...

הדמעות זלגו הבטן ניכנסה פנימה והבכי פשוט לא הפסיק,מכירים את הקוצר נשימה הזה... כמו שהיינו ילדים קטנים... שחשבנו שעולמנו חרב עלינו... ואפילו לא הבנו... הייתי חייבת לשמוע שוב את השיר.. אבל מהדמעות לא ראיתי כלום ולחצתי על השיר מאושרת... שיר שמח לכאורה אבל זה היה גרוע יותר...

באותה נקודת זמן הרגשתי כאילו המילים יוצאות ממנו... קחי לך זמן ותגלי לאן את ממשיכה ללכת, איתך תמיד אני אהיה מוכן לתת לך יד מלטפת אם תרצי תוכלי לדמיין את כל מה שאין.... הכל מונח בשבילך אם תרצי לגעת....

לא יודעת כמה זמן המשכתי לבכות, דיברתי איתו,בכיתי לו, התחננתי... כאבתי... שלא תבינו לא נכון...

יצאתי עם גברים אחריו, שיתפתי אותו בתקופות מסויימות... אפלו צחקתי איתו... הוא אף פעם לא השיב... וזה היה בסדר... אהבתי אחריו.. לא אותו דבר..

אבל אהבתי פיניתי מקום... אפילו הרשתי לעצמי לא לבקר אותו... שלא לדבר על זה שעל התמונות מזמן ויתרתי...

אני יוצאת מבלה מפלרטטת... אבל שאלוהים יעזור לי....  בבכי היום הרגשתי פעם ראשונה... שהכל משחק... מעטפת כדי להמשיך לחיות....

ניכנסתי להתקלח... שטפתי מעלי את העצב... אני מקווה שהוא יבקר בחלומ הלילה יחייך ויומר לי יפה שלי התגעגעתי אז באתי...  תמשיכי בחייך אני פה מחכה לך... אל תפחדי...