רק בינתיים...

יומני היקר..

שוב נחתה עלי העצבות...  לפעמים יש לי תחושה שאני סובלת מפיצול אישיות...

לפעמים בא לי לבד, לפעמים אני רוצה להיות מוקפת...

זה קורה לי כשאני ניזכרת בדברים עצובים...  למשל...

"מיכל "היא ילדה מתוקה... היא היתה בת 3 כשההורים שלה התגרשו... תמיד היתה תחושה שההורים שלה לא ממש מתאימים..

אופיר היה החבר של אמא הוא היה מרביץ למיכל כל לילה , כי יש כוס בכיור... כי יש סימן של אצבע על הארון וכו'... כן הוא היה חולה נפש...

"מיכל "בגיל 7 החליטה שהיא עוזבת אין לה מה לעשות בבית.. ועברה לגור אצל סבא וסבתא שלה בפ"ת- אמא שלה לא ויתרה לה בקלות , אבל אלוהים היה לצידה.. של מיכל אני מתכוונת...

בגיל 12+ בעודה גרה בפ"ת היא הכירה אותו.. ילד מקסים בן 13 (זנ נישמע מפחיד, אבל הם היו בוגרים לגילם...)

דניאל תמיד שמר עליה ,הם היו החברים הכי טובים, היו הולכים לטיולים,בורחים להורים... היא היתה מאושרת ומלאת ביטחון..

היא היתה איתו כל הזמן.. הולכת הביתה רק בכדי להתקלח ולהחליף בגדים.. עם הזמן אפילו את זה לא היתה עושה בבית..

באיזה שלב הם הבינו שהם כבר לא יכולים להיות רק ידידים... למשל בהתחלה היא ישנה איתו ועם אח שלו בחדר...

לילה אחד דניאל התעורר וגילה שאח שלו שם בטעות את היד עליה...  אז הם הפרידו מיטות...

הם הפכו לחברים כשהיא היתה בת 13 ניפרדו בגיל 17.5 כי הוא רצה שהיא תשאר בתולה... אבל עדיין הוא היה דואג שבלילות היא תהיה איתו... תמיד אמר לה- "אם תהיה לי חברה זו תהיה רק את" 

הם חזרו אחרי כמעט שנה...לפני שהוא התגייס..

בקיצור... הוא היה  המושיע שלה הוא היה מאוהב בה והיא בו.. סוף סוף יש מישהו שאוהב  ונילחם עליה מגן ... אבל גם היא ... כשהוא היה באבט"ש היא היתה איתו שם 5 ימים... בישלה לו ,ישנה איתו, העירה אותו...

אפילו המפקד שלו ידע שאם דניאל יהיה בצרה היא תרים את הצבא על טיל בכדי שיהיה לו טוב....

כל יומהולדת הם חגגו יחד  , שבע שנים ובגילאים הכי הכי.. את יום ההולדת ה21 היא כבר לא חגגה לו... חצי שנה לפני הוא נהרג בתאונת דרכים.... שוב העולם בוגד בה...  אבל היא לא נישברה, רק מבפנים.... חודש אחרי שהוא ניפטר אמא שלו ניסתה להכיר לה מישהו... אתם קולטים?!  הן קצת רבו.. וברגע שאמא שלו אמרה לה שהיא יודעת שהוא תמיד דאג לה והיא צריכה להמשיך ... היא לא יכלה להישאר לגור איתם.....  אבל היא שמרה איתם על קשר די הדוק...

האחים שלו...  הם הילדים שלי.. הכרתי אותם ה. היתה בת שנתיים ר היה בן 3 ג. היה בן 7  ורוי. היתה 8 (היה את ** שהיה בגילי אבל תמיד הוא היה מרוחק ממני... כי כאילו הרחקתי ממנו את אח שלו... מאז עברו 15 שנה... אני מבשלת להם מדי פעם.. קניות... כשהם שיפצו הם התקלחו אצלי... )

אני יצאתי עם מישהו שנתיים ...  אבל לא יודעת ... משהו בפנים מחכה לאבסולוטיות.. לנאמנות העיוורת הזו.. שלא קיימת יותר.. וגם לא תהיה...  אבל אני כזו , זו המסורת שלו...  אני לא משווה.. כי אולי גם אם זה לא היה קורה היינו ניפרדים... אבל...

תחושות... התחושות שלי לעולם לא בגדו בי...

אני חייבת את הנאמנות ... נימאס לי שאנשים ניכנסים ויוצאים מהחיים שלי כאילו ..  כאילו  זה בסדר...

אני לא מתכוונת לסתם אנשים אתם יודעים.. ידידים או סתם חברות... 

אלא אנשים שאיכפת לי מהם שהצליחו לגרום לי להאמין להם, שהם לא יפגעו בי... אני לא מתכוונת לסתם ריגשי... אלא שיהיו להקשיב.. שיהיו אמיתיים... גם אם אני מעצבנת.. שלא יבגדו באמון שלי..

 כי אני נותנת כ"כ בתמורה....

אני פשוט כבר שנה בתהליך של הורדת המגננות, וחיזוק הביטחון העצמי...  ויש נפילות... כי האמת הפנימית והמשחק החיצוני לא קרובים אפילו... וזה מוציא ים של אנרגיה...

הכי בעסה... זה שאני יודעת שאני לא שלמה ויש לי דרך ארוכה לעבור...  עד לדרך המלך....  אבל..  יהיה טוב.. חייב להיות..

לילה טוב חברים...

נשיקות.

אני....