| 8/2009
לבנון שלי - זכרונות ממבצע שלום הגליל - פרק 3
כזכור בפרק הראשון והשני סיפרתי על מהלך המלחמה
ההיא מנקודת מבטי ומה שעבר עלי. כזכור המקום האחרון שהזכרתי שהגענו אליו
היה מעין גבעה (או שמא המילה המתאימה היא תל? הר?) שחלשה על אזור שדה
התעופה של ביירות ובכלל נקודת תצפית על ביירות. כשאני מנסה לשחזר את
הזכרונות משם, האמת שהיה כנראה עוד אירוע מיוחד שאירע לפני שהגענו לאותו
מחנה מאולתר שסיפרתי עליו. באיזשהו מקום דרומית לביירות, אני זוכר שפתאום
אני רואה מרחוק רימון עשן צבעוני ומסוק צבאי נוחת לא רחוק משם, כנראה
שהמסוק בא לפנות פצוע, יותר מאוחר מישהו סיפר שזה היה האלוף יקותיאל
אדם ז"ל (שנהרג בלבנון באותה מלחמה) כמדומני הוא היה הקצין הבכיר ביותר
שנהרג בה. אינני יודע בוודאות אם אכן זה היה האירוע שבו הוא נהרג, אבל אלו
היו השמועות.
אז כאמור עצרנו דרומית לביירות ועשינו לנו שם מעין מחנה. אם קודם אכלנו רק
מנות קרב, אז מעתה הביאו לשם טבח מקצועי, החלה להגיע גם קצת אספקה של אוכל טרי
והתחלנו לאכול קצת אוכל אחר חוץ מקופסאות הלוף וכד' ממנות הקרב. היה עוד
דבר מעניין, בד"כ בשרות הסדיר לא ראינו כמעט מדי ב' (מה שלובשים ביום-יום
בצבא) חדשים, אלא רק ישנים (ומכובסים). פתאום התחילו להביא לנו אריזות
גדולות עם בגדי ב' חדשים לגמרי, ככה זה כשיש מלחמה המחסנים נפתחים... לא
רק זה, התחלנו לקבל חבילות מהעורף, לא רק של המשפחה, אלא של ילדים שעשו
חבילות במיוחד לחיילים בשטח, כמו כן האגודה למען החייל חילקה לנו סיגריות
חינם ובכמות די גדולה, כך גם מכשירי רדיו ועוד כאלה צ'ופרים. זה באמת היה
חביב ושיפר לנו את המורל.
עוד דבר שממש לא האמנתי שיקרה קרה לי באותו מקום. אבא שלי (שלצערי בינתיים
נפטר) כפי שסיפרתי בפרק 1, היה בעברו קצין בכיר בצבא. בזמן המלחמה הוא כבר
היה אחרי הפרישה שלו משרות הקבע, אבל הוא התנדב למילואים ביחידה מסויימת.
כך אבי ז"ל היה יכול להשיג אישור כניסה ללבנון. קשה להאמין, אבל אבא שלי
לקח את האוטו הפרטי שלו, צירף אליו את אחי (שאף הוא, כמו אבי, היה קצין
קרבי בצבא), לקח איתו איזה כלי נשק שהיה לו ברישיון (לא הייתי יוצא למלחמה
עם כלי נשק שכזה... זה היה רובה טוטו בסה"כ), לקח איתו מפות, התעדכן כמובן
במטכ"ל לגבי מיקום הגדוד שלי ונסע את כל הדרך מת"א עד אלי דרומית לביירות
(!!). התירוץ שלו היה שלא שמעו ממני כלום מתחילת המלחמה ואכן לא היתה
אפשרות סטנדרטית ליצירת קשר (יותר מאוחר, אם אני זוכר נכון, איפשרו דרך קו
מיוחד של בזק(?) ליצור קשר טלפוני עם הארץ). זה היה מחזה קצת סוריאליסטי
בעיניי... אני שם ליד ביירות ואבא שלי ואחי מגיעים לביקור, זאת תוך כדי
מלחמה... מזל גדול שהם לא נפגעו בדרך אלי. עדיין זו לא היתה התקופה של
מטעני הצד שהגיעה מאוחר יותר. האמת שלדעתי הם לקחו על עצמם סיכון מיותר
בנסיעה הזו, אבל הם לא ממש שאלו אותי. כמובן שהם הביאו לי חבילה מכובדת של
אוכל ממתקים, לבנים וכד' מהבית.
אני נזכר כרגע בעוד שני אירועים מיוחדים שקרו באותו מקום, האחד שלילי והאחר
חיובי. נתחיל בשלילי. לילה ואנחנו ישנים לנו ופתאום שריקות מחרישות
אוזניים שבעקבותיהן פיצוצים עזים והמון אבק מסביב. חמש בבוקר, אני ישן לי
על הטנק ושומע צעקות מסביב: "כולם להיכנס מתחת לטנקים". מסתבר שהיתה התקפת
קטיושות על המחנה המאולתר שלנו. כנראה שזה נבע מכך שטנק אחד שהיה בכוננות
באותו לילה עלה לעמדת תצפית וכך המחבלים בבירות זיהו אותו וכיוונו אליו את
הקטיושות. למזלנו זה נגמר בלי שום נפגעים. מה שהיה מוזר קצת הוא שישנתי
בתוך שק השינה רק עם תחתונים וגופיה ופתאום אני נכנס מתחת לטנק וכמו שניצל
שנטבל בפרורי לחם לפני טיגון... כך אני נטבל באבק מתחת לטנק... בהחלט עוד
חוויה שלא שוכחים.
האירוע החיובי שאני זוכר משם היה שאירגנו לחטיבה שלנו הופעה. מפקדת
החטיבה היתה, אם אני זוכר נכון, כמה מאות מטרים מאיתנו לכיוון צפון-מערב.
היה שם מעין מבנה כזה. נדמה לי שדוויד ברוזה בא להופיע בפנינו וייתכן שגם
יהורם גאון (אבל אנ'לא בטוח). המחנה המאולתר הנ"ל בו שהיינו, היה בעצם
נקודת המתנה. היתה תוכנית להיכנס לביירות, אבל החליטו להמתין עם זה.
באיזשהו שלב, קבלנו פקודה לחזור לארץ, כדי להמשיך ולהדריך חיילים. גוייסו
חיילי מילואים כדי להחליף אותנו בתפקיד הרגיל שלנו והם עמדו להשתחרר, לכן
כנראה החליטו להחזיר אותנו עד לסיום המחזור/קורס, ושוב... זה אני כותב ממה
שאני זוכר מלפני 27 שנה, אז הדיוק בכפוף לכך. החזרה לארץ היתה מעניינת אם
כי גם קצת מוזרה. זה מזכיר לי את מה שראיתי ב"ואלס עם באשיר". אנחנו היינו
במלחמה וציפינו שכל העם יהיה עסוק בזה (ככה זה היה כשהייתי ילד בן קצת
פחות מ-6, במלחמת ששת הימים), אבל נראה שהחיים בת"א המשיכו (כמעט) כרגיל
וזה אכן היה קצת צורם.
בפרק הבא אספר על העלייה השניה חזרה ללבנון, בהחלט יש חוויות מעניינות מהשלב השני הזה שלי/שלנו באותה מלחמה.
| |
|  כינוי:
בן: 63 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
