עוד לא נשוי

כמו (כמעט) כל שנה, אני חוזר פה על נקודת המבט שלי וסוג הצום (החלקי) שלי ביום הזה.

אני רואה ביום הזה יום מיוחד, כמו שאני מניח רבים רואים אותו. בניגוד למצוות שאין להן, למיטב הבנתי (אחרי הכל אינני מומחה לתורה), איזכור בתורה (למשל מנהג הכיפה), כן יש איזכור וצווי ברור בתורה ליום הזה. כפי שכתבתי המון פעמים כאן בבלוג במה שנוגע לאמונה שלי, אני מתייחס רק (או בעיקר) לתורה (ולא להלכה). בתורה, אגב, אין צווי ברור לצום, יש צווי "ועיניתם את נפשותיכם", "נפש" במובן התנ"כי הוא גוף, אז צריך לענות את הגוף, אבל לא מצויין שזה חייב להיות דווקא בצום. ובוודאי שלא מצויין איזה צום. צום מלא הוא בהחלט אפשרות. אני בוחר לעשות, כמו בלא מעט ימי כיפור קודמים, צום בו אני לא אוכל כלום במהלך היממה, אבל אני כן שותה מים (רצוי מים מינרליים). לדעתי זה צום בריא יותר, כך נותנים לגוף אפשרות להתנקות (המים, אני חושב, עוזרים לכך) ועדיין זה מאמץ (גם אם מעט קל יותר) ומותיר אותך לחשוב ולהרהר (יש את הרגשת ההתעלות הזו ביום כיפור עצמו אולי בגלל שהגוף לא עסוק בעיכול המזון).

בעיקר אני רואה ביום הזה, יום של חשבון נפש. אני חושב שמדובר על חשבון נפש אישי, אבל זו גם הזדמנות לחברה (לכולנו) לעשות חשבון נפש קולקטיבי. האלימות הרבה שנחשפנו אליה בתקשורת לאחרונה מעידה, לדעתי, על כשל חברתי. החברה שלנו, לדעתי, לא מתנהלת נכון מבחינות מוסריות רבות (וגם על זה כתבתי כאן לא פעם בבלוג). זה לא מצב רצוי לאף חברה בעולם, זה מצב שאסור להיות בו לחברה שמוקפת כל-כך הרבה אויבים ואיומים, כמו שלנו.

וכפי שקורה בימי כיפור, אני חושב שמנהג הילדים (ולעיתים הבוגרים) היוצאים לרכב על אופניים (בגלל הכבישים הריקים בד"כ) הוא מנהג מוזר ולא תקין בעיני. נכון שמדובר (בד"כ) בילדים ובכל זאת אני מנחש שזה נעשה בהסכמת הוריהם. אני חושב שהכבוד המינימלי ליום הזה מחייב דווקא לא לנסוע בו באופניים, אפשר לדעתי להסתפק בהליכה רגלית.

שיהיה לכולם/ן צום (כזה או אחר) מועיל וגמר חתימה טובה.