עוד לא נשוי

דיווח 274

היום, יום ה', לא היה לי הרבה זמן פנוי, אז הסתפקתי בהליכה קצרה בת"א. דווקא ראיתי מישהי מתאימה (שכבר כתבתי עליה בעבר) אבל היא (כצפוי?..) נשואה+. הפעם אין תמונות. הוספתי מונה (זה עם הרקע הסגול) ברשימות שבצד ימין כדי לציין את מספר הימים עד לסיום המבצע הנוכחי (שהוא גם יום ההולדת שלי) נכון לרגע זה חודש ושמונה ימים.

אמון וחשדנות

אני קצת חוזר על עצמי... אבל היום, חשבתי על זה שהבלוג הזה קיים כבר +4 שנים ועדיין כמות הבחורות שפנו אלי באי-מייל היא מאד נמוכה. כאמור כבר כתבתי על זה וניסיתי לנתח את התופעה. היום חשבתי על עניין האמון והחשדנות. נראה לי שאם היה יותר אמון בין אנשים בחברה שלנו (גם גברים וגם נשים, למרות שיש שוני ומיד אדון בו) כנראה שכבר הייתי מוצא בת-זוג ולא הייתי "עוד לא נשוי".

אתחיל בחוסר האמון של נשים. לכאורה נשים די משתפות זו את זו בכל מיני תחומים, למשל נשים מרכלות.. (שיתוף מידע) אבל מסתבר שגם נשים יודעות לקנא זו בזו (הנה הוכחה בשאלה מס' 3 של הסקר הזה...). חוסר האמון בין גברים קיים מעצם התחרות שקיימת בין גברים. מובן שיש גם אמון ושיתוף פעולה, גם בין נשים וגם בין גברים, כי אחרת לא היתה כאן חברה מתפקדת, אבל כנראה שלא מספיק.

אני חושב שזה גם תלוי בהומוגניות של החברה. הייתי מצפה למשל שבחברה הומוגנית כמו יפן יהיה אמון רב בין הפרטים המרכיבים אותה. אמנם בארץ רובנו יהודים וזה מכנה משותף חשוב, אבל אנחנו גם באים מעדות שונות ואפילו המושג 'יהודי' כבר מזמן אינו אחיד, יש חילוני, יש מסורתי, יש דתי, יש דתי לאומי, יש חרדי (וכבר הזכרתי פעם, שאפילו בתוך המגזר החרדי יש קבוצות שלא מתחברות זו לזו. בזמנו כתבתי פוסט ארוך שכותרתו "מתי נשוב להיות עם ישראל?" שדן בניסיון שלי למצא איזה 'שביל זהב מאחד' ואפשרי בין כל המגזרים היהודים הללו).

אני מקשר שוב שיר חיפושיות ש'הסירו' ממנו את קול הזמר/ים והפעם "כשהגיטרה שלי בוכה חרישית":

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.