את המשפט הזה ("האויב של הטוב.." וגו') אני חושב ששמעתי לראשונה בתחילת
שנות התשעים מהבוס שלי אז, מנהל מחלקת מו"פ בה עבדתי כמהנדס תוכנה. הוא אמר
לי את זה כנראה בהקשר של פיתוח תוכנה מסויימת כששאפתי להוסיף עוד
דברים/שיפורים אבל היה לחץ של זמן או מחסור אחר של משאבים. יש בי לעיתים
ובתחומים מסויימים משהו שקשור לפרפקציוניזם...
למה נזכרתי בזה? כי לפני כמה ימים יצא לי להיתקל במישהי שהתחלתי איתה
לפני אולי 7 או 8 שנים. לפני שאגיע לעניין המרכזי אציין שאני זוכר את
ההתחלה איתה בגלל שאמנם התרגשתי (כמו שקורה בד"כ כשאני ניגש למישהי כדי
להתחיל איתה) אבל כמעט מיד ההתרגשות נחלשה והרגשתי די נוח ונעים עם הבחורה
הזו, שזה דבר מצויין. אולי הרגשתי מעין נינוחות ורוגע שכאלה בגלל שהבחורה
לא ניסתה להקשות עלי באיזה מובן, להיפך היא ממש הלכה איתי (פשוטו כמשמעו).
דיברנו ממש קצת, קיבלתי את מספר הטלפון שלה וכעבור, כמדומני, יומיים
התקשרתי כדי לקבוע פגישה ("דייט"). אחזור לנושא העיקרי: בשיחה הכרנו קצת
יותר לעומק ואז היא סיפרה לי על עיסוקה (שלא אציין במדויק). הסתבר לי
שלמרות המראה המאד נשי שלה, היא עסקה בתחום די קרייריסטי. הסתבר לי באותה
שיחה שהעבודה והקריירה (התובענית) שלה היו לה חשובים מאד, אפילו על חשבון
דברים כמו משפחה וזוגיות (אולי זה קצת מסביר איך בחורה יפה ונשית כמוה היתה
פנויה..).
כשהבנתי שבחורה כזו היא לא family-oriented כלומר משפחה וגידול ילדים זה
לא משהו בסדר עדיפויות מספיק גבוה (במושגים שלי) אצלה, עשיתי 'אחורה פנה,
קדימה צעד'. הבנתי שלמרות שסוף-סוף מצאתי בחורה שאני נמשך אליה (ושהיא לא
פוסלת אותי, כלומר כנראה שזה היה הדדי במידת מה), אני אעשה טעות כלפי
ילידנו המשותפים-עתידיים אם אחליט ליצור איתה קשר, להתחתן ולהקים איתה
משפחה. זו לא היתה, כמו במקרים דומים אחרים, החלטה פשוטה. די התלבטתי עם
עצמי מה לעשות, אבל ההגיון (אפרופו הפוסט הקודם) הכריע אצלי.
הזכרתי לעיל שלא מזמן יצא לי להיתקל במישהי הנ"ל, ובכן מסתבר מההתקלות הזו, שמאז היא
כבר התחתנה ויש לה שני ילדים. ממה שהבנתי הילדים באמת גדלים כמעט בלעדית
ע"י הבעל והסבתות... אני, מה לעשות, לא רוצה שהילדים שלי (אם וכאשר יהיו
לי) יגדלו כך. לא מזמן פורסם בYNET מאמר דעה בנושא הזה של האחריות ההורית או אם לדייק, בפרט האחריות האימהית.
אין לי כמעט בכלל ניסיון בגידול ילדים (חוץ מזה שראיתי ילדים של אחרים
גדלים, בשלבים שונים של התפתחותם), אבל אני מתרשם שזה משפיע במידת מה. אז
כן, אני רוצה להיות שלם, עד כמה שאפשר, עם הבחירה שלי של בת-זוג ובחורה
קרייריסטית זו לא בחירה טובה מבחינתי, אני מעדיף מישהי שהבית והמשפחה
חשובים לה בהרבה מאשר קריירה וכד'.
זו אחריות כלפי עתיד ילדי. מבחינה זו, אני בהחלט שואף למשהו (או מישהי,
אם נדייק) שהוא מעבר לטוב (עבורי), לא חייב להיות "הטוב ביותר". במקרה
הזה, למרות שלכאורה הייתי אמור להרגיש איזו 'חרטה' (הנה היא כבר נשואה עם
ילדים, אני עדיין רווק), אני דווקא נוכח שקיבלתי החלטה נכונה בזמנו, למרות
המחיר שאני משלם על היותי לבד, ללא זוגיות.
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
