אני לא יודע אם זו המילה המתאימה (או אם בכלל זו מילה תיקנית בעברית),
אבל הכוונה לתכונה שאדם נלחץ. בהקשר שלי, אני מתכוון לזה שהרבה פעמים הייתי לחוץ, לכאורה,
שללא צורך בדברים מסויימים. נתחיל מהצבא (long long time ago...), די נלחצתי
כשהגעתי לבקו"ם (מה שנקרא פעם בסיס קליטה ומיון). לפני זה הספקתי לקבל
זימון למבדקי קורס טיס ולעבור את השלב הדי ראשוני של המבדקים (קואורדינציה,
פירוק והרכבת מתקן מסויים וכד'). בבקו"ם, אולי גם בגלל האווירה הלא ממש
סימפטית (לפחות עבורי), פיתחתי לי חוסר ביטחון והחלטתי שאני בכלל לא מנסה
להתקדם במסלול הזה (מכל מיני סיבות). בסופו של דבר, די במקרה, הגעתי
לשיריון.
זה המשיך בלימודים באוניברסיטה. הייתי כמובן שמח שהתקבלתי ללימודים, אבל
לא ראיתי בעיני רוחי איך אני מסיים את התואר. זה נראה רחוק מאוד, כמו לטפס על
הר ממש ממש גבוה (ואכן תואר במתמטיקה ומדעי המחשב הוא לא תואר קל). במקרה זה, גם אם לא ראיתי את עצמי מסיים את התואר, עובדה
שסיימתי אותו בהצלחה.
זה המשיך בקבלב לעבודה השניה (היותר משמעותית שלי) כמתכנת. אבי ז"ל
היפנה אותי למודעה (אז בעיתון) שבקושי עניתי על חצי מהדרישות ואמר לי "שלח
קו"ח, מה איכפת לך?" אני עניתי לו, כצפוי: "אבל אני לא זה וזה וזה...".
בסופו של דבר התקבלתי לעבודה ההיא (אחד מתוך עשרה מועמדים (סופיים), כך
סיפר לי הבוס שלי אז) וכו' וכו'.
אני זוכר את זה כמובן בנושא הדייטינג ומציאת בת-זוג. כשהייתי אולי בן
30, פגשתי בבליינד-דייט בחורה בערך בת 24. היא לא התאימה לי, אבל שוחחנו על
נושא מציאת זוגיות ואני אמרתי לה שאני כבר די לחוץ מזה שאני רווק בגילי.
היא ענתה לי משהו כמו: "אתה בסך הכל בן 30. הגיל של הגבר פחות חשוב (הכוונה
כגבר בוגר) וחוצמזה יש מיליארדי נשים בעולם. אתה ממש לא צריך להיות לחוץ".
אני דווקא מרגיש שהיתה לכאורה הצדקה להיותי לחוץ... עובדה.. חלפו כעשרים שנה
ואני באותו מקום...
מובן שהרגשת הלחץ להספיק ולעשות עלולה לחבל בעשייה. אני מכיר את זה כשאני מתחיל עם בחורה (אם סוף-סוף מצאתי מישהי שנראית לי מתאימה
ואם אזרתי אומץ לגשת) ואז אני בלחץ מזה שאפספס אותה (למשל אם היא הולכת
מהר לאיזשהו מקום) ובעיקבות זה, אני גם נרגש/לחוץ שזה לפעמים לא טוב.
1000 ש"ח מתנה למי שת/יצליח לסייע לי
אני מזכיר את המבצע של 1000 ש"ח מתנה למי שת/יצליח לעזור לי למצא בת-זוג מתאימה בתנאי שאתחתן איתה, כפוף למה שמצויין כאן.
"תן/י לשמש להיכנס לליבך", השיר של גרמניה באירוויזיון 1987 (כאן בביצוע
מחודש). פשוט שיר נפלא (למרות שהוא בגרמנית שוברת שיניים). קישרתי אותו
בעבר:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
