התכוונתי לכתוב עוד פוסט בנושאי נשים/גברים, אבולוציה, חיפושי אחר
בת-זוג מתאימה וכד', אבל החלטתי במקום לכתוב על משהו אחר לשם שינוי (דווקא
היה לי רעיון לפוסט בנושא מהנ"ל, אבל זה דורש מצב עירנות שאני לא נמצא בו
כעת 
אז בהזדמנות אחרת).
המצב המסתמן
במצרים כלומר הליכה לבחירות, מצד אחד הוא דבר שלכאורה ישראל צריכה להיות
מרוצה ממנו, כי האחים המוסלמים (שאחיהם הם החמאס שלא מכיר בזכות קיומה של
מדינת ישראל) הם לא ממש ידידים שלנו, למרות שלא ברור אם שילטון אחר יהיה
יותר נוח לנו. מצד שני, ברמה העקרונית יש כאן בעיה.
קראתי שאובמה לוחץ
על מורסי שמצרים תלך לבחירות. ככה לא מתנהלת דמוקרטיה, זה יותר נשמע לי
כמו אנרכיה. היו בחירות (כנראה תקינות, לא שמעתי אחרת), העם שם אמר את
דברו. הנשיא אומנם לא מצליח במיוחד בתפקידו, אבל, להבנתי (אם אינני טועה
ואינני בקיא בפרטים של השיטה השילטונית שם או מה בדיוק קרה שם) אין איזה
רוב בפרלמנט (וכד') כדי להביע בו אי-אמון, כלומר ההפגנות הם אלו שהובילו את
הצבא להציב אולטימטום למנהיג הנבחר.
אינני בא להגן על מורסי, אבל זה לא שמורסי ביצע איזה פשע חמור שמצדיק את
סילוקו. נניח שבעוד חודש יבחר מנהיג חילוני במקומו ובעוד חצי שנה שוב יהיו
התקוממויות (בגלל הבעיות האמיתיות של מצרים שלא קשורות בהכרח לדת, אלא
לכלכלה שקשורה לפיצוץ אוכלוסין, חוסר מספיק בתעשיה וכד'), אז מה, שוב ידיחו
את המנהיג שנבחר?
זה מדרון חלקלק ויש כאן לא מעט צביעות, למשל של אובמה שטוען שהוא בעד
דמוקרטיה, אבל כנראה, לאור ההתפחויות האחרונות, רק כשזה מתיישב עם
השקפותיו... בהחלט ייתכן ששיטה דמוקרטית לא מתאימה, כרגע, למצרים במצבה
הקשה כלכלית. ייתכן שמשטר צבאי אכן היה יכול לייצב את המצב, אבל גם אני
חושב שכן צריך לשאוף לשיטה דמוקרטית. זה לא מיטבי, אבל זה הרע במיעוטו (את
דעתי הכללית על איך שלטון ראוי (ללא קשר למדינה מסויימת) צריך להראות,
כתבתי בזמנו בפוסט "המדינה האוטופית שלי, פרק א' - השיטה השילטונית").
תמונה של הירקון מגשר הירקון שצילמתי השבוע:
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
