אני לא מתכוון, חלילה וחס, לזלזל באינטליגנציה של הקוראות, אבל לפעמים
אני שואל את עצמי: אולי אני מדבר 'גבוהה' מידי? אולי אני מתפלסף והולך סביב
לנקודה, כך שהדבר הפשוט באמת נעלם לו ב"ים" המילים... אולי יש גם בנמצא
בחורות מאותגרות טכנולוגית (ויש דבר כזה...לפי תאורית ה E-S (ע"ע הספר "ההבדל המהותי"),
למי שיש מוח "נשי קיצוני" (רובן נשים, כפי שהשם מרמז) יש הרבה יכולות
'אמפטיות' על חשבון יכולות 'מערכתיות' ('מערכתיות' כנראה כולל הבנה
טכנולוגית אפילו ברמה המאוד בסיסית) ובכלל יש דבר כזה שנקרא "טכנופוביה" (פחד מטכנלוגיה)). הנה... שוב אני מתלפסף...
אני כמובן מתכוון כאן במה שאני כותב לבנות זוג שמתאימות לתיאור הזה (של מה שאני מחפש) ומעוניינות להכיר אותי. אז ככה:
כדי ליצור איתי קשר באי-מייל, יש לכתוב לכתובת הדואר האלקטרוני: [email protected]
למי שלא רוצה להזדהות מכתובת האי-מייל הקבועה שלה, או למי שאין כתובת אי-מייל, אפשר לפתוח תיבת אי-מייל חינם בלא מעט אתרים, למשל: בוואלה או בג'ימייל ויש עוד אתרים כאלה. אם את עדיין לא יודעת איך להסתדר עם זה, בקשי עזרה ממי שיודע/ת, אני בטוח שרוב האנשים ישמחו לעזור.
אני זוכר שפעם מישהי שפנתה אלי דרך הבלוג, כתבה לי שזה דרש ממנה הרבה
אומץ (לא יצא מזה קשר כי היא לא היתה מה שאני מחפש). ייתכן שאכן כך ועדיין:
"פרו ורבו" זו מצווה, לכן מן הסתם למצוא בן/ת-זוג (כמובן מתאים/ה, כלומר
ששני הצדדים מרוצים מהזיווג) זו גם מצווה, אז אם זו מצווה, אפשר ורצוי
להתגבר על החשש. צריך לנסות. גם כך, הסיכוי מראש, עד לא נפגשים ומכירים,
הוא לא ממש גבוה, אז אפשר לראות בזה קצת כמו "שלח לחמך על פני המים...".
הייתי משאיר כאן את מספר הטלפון הנייד שלי, אבל מניסיון ארוך שנים, אני
יודע שבאוכלוסיה של כמה מיליונים (ואף הרבה פחות מכך) חייבים להיות כמה
פסיכופטים/ות, אז זו לא מחשבה פרנואידית, לא לרצות להשאיר כאן (לפני כל
"העולם") מספר טלפון. מה גם... שנראה לי שיותר קל לפנות באי-מייל מאשר
להתקשר בטלפון.
אני מזכיר את המבצע של 1000 ש"ח מתנה למי שת/יצליח לעזור לי למצא בת-זוג מתאימהבתנאי שאתחתן איתה, כפוף למה שמצויין כאן. האי-מייל שלי לפניות הוא: [email protected].
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
