כשמתגייסים לצבא עושים מה שנקרא טירונות. אחד
הדברים שהטירונות עושה בפועל הוא החדרת המשמעת הצבאית ו"עיצוב" (אפרופו
עיצוב, גם עניין עצבי של המוח...) החיל לתבנית שהצבא רוצה להקנות לו. אני
זוכר היטב שבטירונות למשל "חינכו" אותנו (דרך מעשים) שקצין הוא (לכאורה, רק
לכאורה) "אדם על". זה התבטא למשל בהצדעה עם הנשק כל פעם שעברת, אפילו
במקרה, ליד קצין. זה יצר מעין התנייה כזו. מובן שלמשמעת הצבאית יש חשיבות,
אבל היא גם עלולה ליצור מה שנקרא "ראש קטן".
רק בשלבים יותר מתקדמים של הכשרה, למשל בקורסי פיקוד ובפרט אחריהם, יכול
החיל/מפקד לבטא יותר יוזמה אישית וקצת "ראש גדול". יש כאן מעין שני רצונות
מנוגדים. הראשון קצת מקטין את האדם, השני קצת מגדיל (או "משחרר" מעט
מההקטנה).
למרות השוני הגדול, גם בלימודים, אפילו באוניברסיטה, במיוחד בתואר
ראשון, הופכים את הסטודנט ל"מכונה לקליטת מידע" (ופליטתו במועדים קבועים
(מבחנים, עבודות וכד')). בעיקר בתארים מתקדמים מאפשרים לסטודנט להביע יותר
את עצמו. לא כל-כך יוצרים אצל הסטודנט את המנגנון של מחקר מתוך עניין עצמי
(לא בגלל שמישהו הטיל עליך משימה) וגם כאן יש, לכאורה, שני תהליכי "הקטנה"
ו"הגדלה". אינני אומר שהלימוד היא דרך לא טובה. אני לא מכיר דרך אחרת
ועדיין יש כאן חינוך למחשבה בדרך מסויימת, לא ימינה ולא שמאלה. לא בטוח שזה
טוב ליצירתיות.
אני האחרון שאזלזל בלימודים אקדמאים, אבל קשה שלא לשים לב לדוגמאות של
יזמים שנטשו את לימודיהם באוניברסיטה והיו להצלחה גדולה (ע"ע אפל,
מיקרוסופט ולהבדיל (באמת להבדיל) פייסבוק (אני לא רואה בפייסבוק איזו
התקדמות לאנושות)).
גם בעבודה זה עלול להיות כך. אתה נדרש הרבה פעמים ללכת בתלם, לעמוד
במשימות, אבל -לפעמים- דווקא אם לא תלך בתלם תיצור משהו חדש. משהו שאולי רק
יכול להועיל לאירגון, אבל אף אחד לא פנוי לראות את זה. ראו המאמר היפה
והמחכים הזה.
כל הנ"ל לא מנסה לומר שמסגרות הן דבר רע. הן כורח המציאות, רק צריך להכיר
במגבלות שלהן. החוכמה היא ליצור תמהיל נכון בין שני הניגודים שהזכרתי.
חוכמה יתרה, לטעמי, היא לדעת להתאים לכל אדם תמהיל אחר... בבחינת "חנוך
לנער על פי דרכו".
"חופשי...":
אני מזכיר את המבצע של 1000 ש"ח מתנה למי שת/יצליח לעזור לי למצא בת-זוג מתאימהבתנאי שאתחתן איתה, כפוף למה שמצויין כאן. האי-מייל שלי לפניות הוא: [email protected].
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
