עוד לא נשוי

זה היה אמור להיות פוסט טכני שבו אני מסכם את ההשתתפות שלי בסובב ת"א 2013 (במסלול ה43 ק"מ), אבל החלטתי להוסיף קצת פילוסופית חיים לזה... אז כמו בשלוש פעמים לפני, גם השנה השתתפתי באירוע הרכיבה הגדול בת"א שבו סוגרים כבישים לטובת הרוכבים. אני בדרך-כלל מתחיל להתכונן כמה חודשים מראש, כך גם הפעם. לא שה+40 ק"מ הם קשים (למרות ש-"קשה באימונים, קל בקרב"), הם לא, אלא כי אני אוהב להתאמן מראש כדי לעשותם בזמן טוב *מבחינתי* (יחסית לרוכב מקצועי, אני בטוח מאחור... מה גם שאני לא רוכב על אופני כביש ועוד).

התאמנתי, אבל לא באופן אובססיבי. עשיתי (כמו שאני עושה מידי פעם) כמה רכיבות של 40-50 ק"מ וראיתי שאני 'סוחב' בסדר בעליות... (אני רוכב קבוע לפחות פעמיים-שלוש בשבוע). הפעם לכבוד הסובב הזה, הוספתי לאופני ההרים (להבדיל מאופני כביש) עם שיכוך מלא שלי, צמיגים חלקים שהם גם צרים יותר וקלים יותר ולכן אמורים להיות מהירים מעט יותר.

אז לסיכום הנה כמה נתונים טכניים:

זמן נטו של הרכיבה שלי: 1 שעה ו-37 דקות (ל-43 וקצת ק"מ)

מהירות ממוצעת: 26.6 קמ"ש (בהתחשב בזה שבסוף היו לי קצת 'פקקים' אז זה לא רע. את הסובב הקודם (42 ק"מ, עם צמיגי אופני הרים רגילים עשיתי במהירות ממוצעת של 24.6 קמ"ש (ושם היו לי קצת 'פקקים' בפתיחה)).

מהירות מקסימלית ברכיבה זו: 46.1 קמ"ש. את העליות שהזכרתי כאן, דווקא 'סחבתי' ללא בעיה (ועקפתי לא מעט בהן. הן לא היו קשות).

התכוננתי לסובב הזה כמעט כמו במבצע צבאי... כולל התעוררות מוקדם, אכילת פחממות כמה שעות לפני ועוד ועוד... אבל בעיקר עוד הרבה הכנות שבועות וחודשים לפני... ולמרות זאת... בערך כ-15 ק"מ(?) אחרי הזינוק כשאני באמצע איילון דרום (לכיוון צפון, הרכיבה היתה נגד התנועה הרגילה בקטע הזה) תופס אותי פנצ'ר... "סיוט"... (בצמיגים הרגילים (העבים עם הבליטות לרכיבת שטח) אני משתמש בפנימיות עם חומר אטימה אוטומטית נגד פנצ'רים, שגם שוקלות עוד כמה גרמים, כאן רציתי לחסוך במשקל לטובת המהירות, תוך לקיחת סיכון מחושב שפנצ'ר עלול לקרות),

אבל אני כבר מתורגל... בסובב הראשון שלי (2010) זה גם קרה לי, רק שאז זה קרה בדרך לזינוק ולא תוך כדי הרכיבה. מיד הפכתי את האופניים, הוצאתי את הפנימית הרזרווית, פירקתי את הגלגל (האחורי (זה עם השרשרת)) הוצאתי הפנימית המפונצ'רת וכו' וכו'.. לא עברו אולי 5-15 דק' (לא מדדתי זמן) והייתי שוב ברכיבה צפונה... אבל ההרגשה היתה של קצת כישלון...!

פתחתי את הסובב בקצב טוב. מעבר לכל ההכנות בשבועות הקודמים, הגעתי ממש מוקדם ותפסתי מקום על קו הזינוק (אני יודע מסובבים קודמים שאם לא פותחים בין הראשונים, נתקעים ב'פקקים' של כמה ק"מ בקצב יחסית איטי, למרות שהרוכבים/ות במקצה הארוך בד"כ בכושר טוב), כך שהרגשתי ממש טוב עם הביצועים שלי עד לרגע הפנצ'ר... ואז כשאני במהלך התיקון בשולי הכביש, אני רואה מאות/אלפי רוכבים חולפים עלי... על כל אלה הייתי ביתרון והם עכשיו משיגים אותי... (אני כנראה טיפוס תחרותי באופי שלי...). הנה תמונות מקו הזינוק. הראשונה בערך בשש בבוקר והשניה בשש ועשרים וחמש (כעשרים דקות לפני הזינוק):

מיד לאחר התיקון חשבתי עם עצמי מה לעשות? האם לנטוש את המסלול בסוף איילון אחרי רק הקפה אחת? (היתה לי רק פנימית רזרווית אחת שהשתמשתי בה. אם שוב יהיה לי תקר, אני בבעיה) או לקחת סיכון מחושב ולהמשיך לעוד הקפה? למרות שהתיקון הוציא ממני קצת אנרגיות (הניפוח עם משאבה ידנית קטנה למשל), ראיתי שאני ממשיך לרכב בקצב טוב והרוח הנעימה הנושבת על פני "עודדה" אותי... אז החלטתי להמשיך במסלול ולסיימו וכך היה.

אחרי זה חשבתי על זה... שפנצ'ר כנ"ל הוא קצת כמו מה שקורה לי בחיים... קרתה 'תקלה' ולא מצאתי בת-זוג לחיים (פאשלה רצינית...! ), "עוקפים" אותי על-ימין-ועל-שמאל (אחרים שמוצאים זוגיות) וכו'. אני יכול להתבאס מזה או להמשיך ולתת 'fight'. זה גם מלמד שלא תמיד מה שאתה מתכנן קורה בפועל וגם שצריך ללמוד מטעויות... אני חושב שאני יודע מה היתה הסיבה לפנצ'ר. אני משער שזה בגלל הלחץ הגבוה שניפחתי בו את הצמיג (והפנימית), אמנם זה היה מתחת למקסימום המותר, אבל זה כבר קרה לי לפני כמה שבועות באותו הגלגל.

כנראה שהלחץ הגבוה מותח את הצמיג ו/או הפנימית וכך עושה אותם יותר רגישים לפנצ'ר. "דרך 2 נקודות עובר רק ישר אחד"... אחרי 2 המקרים הללו אני כבר חושב שאני מבין, אחרי המקרה הראשון, לא הייתי בטוח... כך גם בתחום חיפוש הזוגיות, אני צריך, כנראה, להפעיל יותר "הפקת לקחים"... אולי, אפרופו לחץ אויר לעיל, להיות פחות לחוץ?... ויש עוד אנלוגיות שאני יכול לעשות בין המירוץ הזה ל'מירוץ החיים', אבל אין לי כוונה להעמיס כרגע על קוראי/קוראותי...

 "זה קורה...":