עוד לא נשוי

א. הפעם אשתדל לא להאריך... ועדיין זה יצא ארוך...
ב. ישראבלוג עדיין פעיל, אז אני כותב גם כאן (בנוסף לבלוג ב"תפוז") ולפי מה שקראתי כאן -אולי- ימשיך לפעול, אבל אולי במתכונת חדשה(?).
ג. אתמול ראיתי בסטטיסטיקות של הבלוג שמישהו/י (אני מנחש, לפי כל מיני סימנים, שזו מישהי (בלוגרית מסויימת מכאן שאני חושב שזו היא) או שאני סתם פרנואיד וזה היה משהו כללי לישראבלוג? לא נראה לי..) דאג/ה שיהיה גיבוי לכמה פוסטים שלי (במיוחד פוסט תיאור הבחורה שאני מחפש) ב-web.archive.org, מעניין מדוע?... בכל מקרה... הסר/י דאגה מליבך, הפוסט הזה מופיע גם בבלוג המקביל שלי ב"תפוז" כך שאין לי אינטרס מיוחד שימחק (עד שאמצא, אם אמצא, בת-זוג, אח"כ זה כבר באמת לא משנה לי ואולי אז עדיף דווקא שימחק)...
ד. שנה אזרחית טובה

הנושאים שאכתוב עליהם הפעם:
1. ללמוד לטעות, לא רק ללמוד מטעויות..
2. כישרון מולד
3. מתכון לחומוס

ללמוד לטעות, לא רק ללמוד מטעויות..
אתחיל באנלוגיה: טעויות הן כמו מוטציות. למעטים/ות מאוד שבינינו שלא יודעים/ות, מוטציה היא שינוי מיקרי בDNA (החומר התורשתי שממנו מורכבים כל האורגניזמים בכדור הארץ). מוטציה ברוב המקרים היא לא דבר טוב. יש מקרים שהיא לא מפריעה, אבל יש מקרים שהיא עלולה להיות קטלנית לאורגניזם או להקשות עליו מאוד. רק במיעוט קטן של המקרים היא תורמת לאדפטציה, כלומר שהאורגניזם מותאם טוב יותר לסביבה משתנה. זהו הבסיס לתורת האבולוציה של דרווין ולשונות הרבה בעולם החי (והצומח...).

אז מצד אחד ברובם המכריע של המקרים מוטציה מזיקה... ומצד שני, באותם מקרים בודדים שהיא מועילה היא יכולה (אולי עם מוטציות המשך) לאורך מספיק דורות לגרום לשינויים מועילים ביותר. אם לא היו מוטציות, כנראה שלא היו, למשל, בני אדם.

די בדומה לנ"ל אנחנו, רובנו, מורגלים לחשוב, ובצדק מבחינה סטטיסטית, שלטעות זה דבר גרוע. זה נכון בהרבה תחומים. למשל בתחום הדייטים, אני זוכר שהתחלתי (ולא פעם) עם בחורה והיא ענתה לי "לא" או אפילו "יש לי חבר" (שזה לא "לא" אישי). בפעם הראשונה זה הרגיש לי מאוד לא טוב, סוג של כישלון שכזה (למרות שזה לא באמת כישלון). עם השנים, אני חושב שאני פחות לוקח ללב סירוב, אבל קשה לומר שזה משמח. כשסופסוף אני רואה בחורה מתאימה ונוצרת איזו סיטואציה בה יש לי אומץ ואני ניגש (ופערי הזמן בין אירועים שכאלה יכולים להיות בסדר גודל של שנים(!)) ולא יוצא מזה כלום, זה מאכזב... במיוחד כשנוצרת ציפיה.

ובכל זאת, הדרך להצלחה הרבה פעמים עוברת דרך הרבה כשלונות. איך אומרים? "מי שלא עושה, לא טועה" וצריך להוסיף "מי שלא טועה, כנראה גם לא מצליח" (למעט אם פגעת 'בול' בניסיון הראשון, דבר שסטטיסטית פחות סביר).

כמובן שאין טעם לעודד אנשים לעשות טעויות מזיקות, אלא לפעול ב"מרחב הטעויות" שאינן מזיקות ממש, אבל לפעמים כן חייבים לדעת לטעות.

אומרים על ממציא הנורה החשמלית (או לפחות מי שהביא לעולם נורה חשמלית פרקטית) אדיסון, שניסה יותר מששת אלפי חומרים עד שהצליח למצוא חומר עמיד וזול לחוט הלהט. אומרים גם ש-כשנשאל ע"י עיתונאי האם לא התייאש כשנכשל כל-כך הרבה פעמים (נניח N), השיב לכאורה אדיסון משהו כזה: "ממש לא, למדתי להכיר N חומרים שלא מתאימים לנורה חשמלית מאריכת ימים וזולה"...

כישרון מולד

במקרה מצאתי ביוטיוב סידרה על יוצרים ישראלים שתועדו בפרויקט מיוחד של מפעל הפיס. למשל את הסירטון המרתק הזה עם היוצר המוכשר קובי אושרת. מעניין לגלות איך למד בעצמו חלק מהדברים. נזכרתי באחד המוזקאים הגדולים של תקופתנו שהוא לדעתי פול מקרטני. לפי מה שאני זוכר מקרטני כלל לא למד תווים... אפרופו הממציא הגדול אדיסון שהזכרתי לעיל ושהמציא הרבה המצאות חשובות חוץ מהנורה החשמלית, מצאתי ברשת שהוא למד רק 3 שנים בבית ספר...

אין ספק שחינוך הוא חשוב. חשוב לקבל כלים בעולמנו, אבל כמו שאלברט איינשטיין אמר: "דימיון יותר חשוב מידע". אפרופו ה"מולד" של כותרת פיסקה זו, נזכרתי שעיינתי לא מזמן בערך בויקפדיה באנגלית על תורשתיות של IQ. מסתבר שכשדנים באנשים בוגרים(!) התורשתיות של IQ היא גבוהה מאוד (באזור 0.85 !), כלומר אם בן-אדם בוגר הוא חכם או לא, פחות נקבע ע"י חינוך שמקנים לו ההורים (מעבר לתרומה הגנטית), בית-הספר, האוניברסיטה וכו', אלא הגנים שלו/ה... ברור אבל שצריך סביבה תומכת ומספקת כדי שהפוטנציאל יבוא לידי ביטוי.

ועוד בנושא, בעידן האינטרנט, הידע אומנם חשוב, אבל אם את/ה לא יודע משהו, יש סיכוי די טוב (שהולך וגדל עם השנים) שתמצא לזה תשובה והסבר באינטרנט. יותר חשוב מלדעת "הכל", לדעת איך ואיפה לחפש את זה...

עריכה: אמנם להורים חכמים (נניח חוכמה נמדדת, רק לצורך הדיון, ב-IQ. ברור שלא הכל זה IQ..) סביר שיוולדו ילדים חכמים, אבל זה לא כל-כך פשוט. לפי העיקרון שנקרא "תסוגה לממוצע" (או באנגלית "Regression toward the mean"), יש נטייה ל-IQ של הצאצאים להתקרב לממוצע, זה נכון גם אם ההורים מעל הממוצע וגם אם מהכיוון ההפוך מתחת לממוצע. אפשר גם לנסח זאת מתמטית כמוסבר כאן:

C = 100 +(0.85)^2 *((M+F)/2 - 100)

כאשר C הוא ה-IQ הצפוי של הצאצא (שם מדובר על צאצא ילד/ה, אני מדבר על צאצא בוגר/ת ואני מניח שזה אותו הדבר, למעט התורשתיות (h)),

M הוא ה-IQ של האמא ו-F של האבא.

אם למשל לאבא יש IQ של 120 ולאמא 130 (שלא יגידו שאני שוביניסט גברי...) אז ה-IQ הצפוי של הצאצא כשהוא בוגר הוא באזור ה-118, כלומר לצאצא(/ית) יש IQ גבוה מהממוצע אבל לא כמו להורים (יש התקרבות לממוצע).

ואם מהכיוון ההפוך לאבא יש IQ של 75 ולאמא 80 (כנ"ל...) אז ה-IQ הצפוי של הצאצא כשהוא בוגר הוא בערך 84, כלומר לצאצא(/ית) יש IQ נמוך מהממוצע אבל לא כמו להורים (כנ"ל, יש התקרבות לממוצע).

מתכון לחומוס

אקדים ואכתוב שמה שלמדתי על הכנת חומוס (אפרופו סוף הפיסקה הקודמת) למדתי מהאינטרנט, כך שאני לא טוען על בעלות על הרעיונות כאן. קראתי כמה וכמה מתכונים ויצרתי לי משהו שאני כבר עושה אותו כמה חודשים, פעם בשבוע בערך. היתרון: חומוס ללא חומרי שימור, מחזיק לי מעמד שבוע במקרר (אני שם אותו למטה במקרר במקום היותר קר) והטעם בכלל לא רע. החיסרון: קצת טירחה וזמן.

המצרכים לכמות שמספיקה לי (אדם אחד) לשבוע:

1. כוס של גרגרי חומוס יבשים (אני קונה גרגירים קטנים. קראתי שכך עדיף)

2. לימון

3. שתי שיני שום (קלופות כמובן)

4. חצי כפית כמון

5. כפית מלח

6. קצת פלפל שחור טחון (אולי שמינית כפית?)

7. מעט פפריקה (נניח שליש כפית)

8. כפית שמן זית.

9. בערך 4 (או יותר) כפות גדושות של טחינה גולמית (אני מעדיף טחינת "אל ארז" רגילה (לא משומשום מלא) ואין כאן כוונה לעשות פירסומת. אני מציין מה שאני נוהג לעשות. שמתי לב שלסוג הטחינה יש השפעה לא מועטה על התוצאה הסופית ואני מודה שלא בדקתי את כל שאר המותגים, אלא רק את חלקם).

10. חצי כפית סודה לשתיה

11. (אופציונלי) כפית חומץ (לצורך ההשרייה. לא חלק מהחומוס).

הכנה:

1. אני שוטף את הגרגרים במסננת ומשרה אותם בקערה עם מי ברז למשך 8-12 שעות. ממליצים להחליף את המים מדי כמה שעות (לפחות פעם) ואני נוהג גם להוסיף כפית חומץ (כי קראתי שזה גם מועיל אח"כ וגם מונע עוד תופעות של 'קלקול').

2. אני שופך את מי ההשרייה, שוטף שוב את החומוס במסננת, מעביר לסיר, ממלא מים שמכסים היטב (ומשאירים עוד מרווח גדול (+5 ס"מ) לאידוי אח"כ). מביא לרתיחה ומבשל על אש בינונית בערך 45 דקות (בודק כל כמה זמן שיש מספיק מים (שלא ישרף..) ואם צריך מוסיף מים רותחים). אח"כ מקרר קצת, מוסיף לאט (בשלבים) חצי כפית סודה לשתיה (כי אם מוסיפים מיד (בבת אחת), יש הרבה קצף... אם הנוזל חם מספיק) ומבשל על אש בינונית עוד 45 דקות (כנ"ל בודק מים כל כמה זמן). בלי הסודה לשתיה הבישול לוקח שעות וגם אז לא תמיד הגרגירים מגיעים לרמת הרכות הרצויה. תוך כדי הבישול, אפשר להסיר עם כף את הקצף שנוצר, אם נוצר, מעל המים.

3. אני מקרר קצת את הנ"ל ושם במקרר לכמה שעות.

4. אפשר להוריד חלק מהקליפות שצפות להן (חומר שפחות מתעכל ויש הטוענים שעושה 'גזים').

5. אני מסנן את גרגרי החומוס המבושל מנוזל הבישול.

6. מכניס לבלנדר את הגרגירים ועוד מעט(!) מנוזל הבישול, נניח בין 3 ל-9 כפיות, מוסיף את שמן הזית, סוחט הלימון מעל מסננת ומפעיל את הבלנדר לעירבולים קצרים (מפעיל, עוצר לגמרי(!) מערבב קצת עם כפית (כמובן כשהבלנדר עצר ורצוי מנותק מהחשמל) ולאחר שהוצאתי הכפית וסגרתי הבלנדר מלמעלה מערבל שוב) אם צריך מוסיף עוד מנוזל הבישול כדי שהכל יתערבל.

7. מוסיף את שאר המרכיבים ומערבל. אם צריך מוסיף עוד טחינה ו/או תבלינים כנ"ל.

עם הזמן מפתחים עוד רעיונות וניסיון. שמתי לב שהטעם משתנה/משתפר כשהחומוס יושב זמן מה במקרר, כלומר הטעם והמרקם שמתקבל בתום העירבול לא לגמרי זהה לזה שיהיה יום לאחר מכן במקרר.

בתאבון.

מחפש בחורה שמנה או מלאה ומאוד נשית (למטרה רצינית בלבד)

ערב טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.