טוב, הבטחתי בפוסט הקודם שאם יהיה משהו לכתוב, אז אכתוב בהמשך וכך אני עושה.
הערה
לפני הנושא העיקרי של הפוסט, מצאתי כתבה שמחזקת במידת מה משהו שכתבתי בפוסט של ה-20 בינואר. בפוסט ההוא ניסיתי למצוא איזה קשר בין ה-IQ הממוצע
של מדינות שמייצרות מכוניות לבין איכות המכוניות, לפחות כהשערה שלי (לא
ממש בדקתי את איכותן של המכוניות הנ"ל). אמנם זה לא בהכרח מוכיח משהו, אבל
מעניין שלפי זה
(כתבה בווינט, בה מצויינים מספרים על מכירת כלי רכב לפי יצרנים בינואר
השנה) יש משהו דומה (מיד אפרט) למה שטענתי. במספרים שבסוף הכתבה הנ"ל ניתן
לראות שיונדאי וקיה (דרום קוריאה בה יש, לכאורה, אייקיו ממוצע 106) הן
המובילות במכירות בארץ, אח"כ יפניות (אייקיו ממוצע 105) ואח"כ אירופאיות
(אייקיו ממוצע 98-99). אולי מתקיימת כאן "חוכמת ההמון"
(?) כלומר שהבחירות של אנשים הן לא מקריות והן קשורות לאיכות הרכבים (שוב,
לכאורה) ואלו בתורם אולי קשורים (גם) ליכולות האינטלקטואליות של מי
שמייצרים אותם... (כפי טענתי).
"קבלה" (לא קשור לתורת הקבלה...)
אקדים שאני לא כותב כאן על מושג הקבלה ביהדות
(התורה המיסטית/"תורת הסוד"), אלא על משהו אחר. בכל זאת אציין לרגע את
הקבלה ביהדות כי זה קשור לרקע הדברים. לראשונה שמעתי על מושג הקבלה ביהדות
כשהייתי נער. לא ידעתי אז במה מדובר (גם היום ידעותי בנושא חלקיות בלבד)
אבל שיערתי שמכיוון שמדובר על המילה "קבלה" זה קשור איכשהו לקבלה של דברים.
אני פירשתי את זה (בתמימות (או בורות) מסויימת) כ"קבלה של המציאות", כלומר
אדם שלומד לקבל את המציאות סביבו ולא, או פחות, מנסה להיאבק בה וזה בעצם
הנושא שאני רוצה לדון בו.
מצד אחד הרצון שלי לזוגיות היה ועודנו חזק. אני לא נהנה מהלבד (יש
רווקים/ות שאולי כן. אני לא). מצד שני, אני לפעמים חושב לעצמי כשאני מנסה
לראות את חצי הכוס המלאה בנושא, שגם בלהיות לבד יש יתרונות, לפחות ביחס
למצבים מסויימים. לצערי אני רואה כבר כמה וכמה זוגות שהתגרשו ואיך זה הורס
להם את החיים. אני רואה, או יותר נכון שומע, לפעמים, זוגות שמתווכחים בקול
רם ורבים. למען האיזון, אציין שאני מתרשם שרוב הזוגות מסתדרים, לא רבים
באופן קולני ולא מתגרשים. לשם אני שואף להגיע. אחת הסיבות לזה שאני רווק
היא שאני בררן. כשאכנס לזוגיות זה יהיה מכל הלב, ואין לי שום רצון להגיע
לשיברון לב, לכן אם אני מזהה התנהגות בעייתית או חוסר התאמה, אז אני מעדיף
לא להיכנס לקשר. כמובן שהשלב הזה מגיע רק אחרי שיש (לפחות לי) איזו משיכה
למועמדת פוטנציאלית.
מצד אחד אני בהחלט רוצה ילדים משלי (לכן אינני מחפש מישהי בת גילי, אלא
צעירה בהרבה), מצד שני, כל עוד אין לי ילדים, אין לי את כל הטרדות שיש
בגידול ילדים. אפרופו חברים שלי עם ילדים (חלקם התחתנו בגיל מבוגר והם
מספרים לי על "צער גידול ילדים"...), חבר אחד סיפר לי שהוא לא מספיק לישון
הרבה לאחרונה. בדיוק היום נתקלתי בכתבה (לא מהיום) על כך שחוסר שינה מזיק
וקשור מחקרית למחלות רבות, כולל למשל לאלצהיימר, לסרטן ולסכרת, כמצויין כאן.
זה נכון בעוד תחומים. יש לי רצונות ולא תמיד הדברים מסתדרים איך שאני
שואף/רוצה. אני יכול להמשיך ולהיאבק להשגת מטרותי וכך אני עושה במטרות
מספיק חשובות (כמו מציאת זוגיות), אבל בדברים אחרים, לפעמים אפילו כטקטיקה זמנית,
אולי שווה ל"קבל" (לכן כאמור המילה "קבלה" לעיל) את המציאות כמו שהיא ולא
להילחם בה. יש בזה משהו בריא נפשית.
אבל אפשר לראות בזה, למי שמאמין באלוהים (כמוני, למרות שאינני דתי),
לעיתים מעין "השגחה עליונה" שכזאת. לפעמים אולי ה' לא נותן/מאפשר לנו את מה
שבקשנו, כי אולי מה שבקשנו לא טוב לנו, בתנאים הנוכחיים או דרך אחרת לראות
את זה היא שאיננו מוכנים עדיין לדבר שאליו אנחנו שואפים.
שמעתי פעם מישהו (אתאיסט) שטען שבעצם האלוהים שאנשים פונים אליו הוא
התת-הכרה שלהם. טיעון מעניין, אז לשיטתו של הנ"ל (אני כאמור מאמין בה')
ייתכן שהתת הכרה היא זו שהחליטה שעדיין לא הגיעה העת למשהו...
בקיצור מצא חן-בעיני הרעיון הזה של "קבלת המציאות". לא כתבוסתנות! אלא כדרך להקל על עצמך, בסיגנון "איזהו המאושר? השמח בחלקו".
מחפש בחורה שמנה או מלאה ומאוד נשית (למטרה רצינית בלבד)
כדי לתת כיוון כללי של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי,
ציירתי את הציור הבא. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית
(אז... אני חוזר על זה שוב) ושזה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם
שלי ואין מודל אחד ויחיד). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני
מחפש בבת-זוג כתבתי כאן (בגלישה מסלולר נא לבחור דווקא בגירסה לא סלולרית). עלי כתבתי כאן (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
