אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)
מכיוון שזה יותר חשוב מהרהורים פילוסופיים וכד'.. אני שם בפרונט (תרתי
משמע?..) את החלק עם הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ורק אח"כ את שאר. אז
הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על
מבנה גוף:
כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם
שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית
(אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני
מחפש בבת-זוג כתבתי
כאן (בגלישה מסלולר נא לבחור דווקא בגירסה לא סלולרית). עלי כתבתי
כאן (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא
[email protected].
תפיסה עצמית למסוגלוּת
אני לא יודע אם להגדיר עצמי כפסימי כי זה לא לגמרי מדוייק (למרות שיש לי
מן הסתם רגעים שאני כזה) אבל תפיסת המסוגלות שלי (רק עכשיו גיליתי שיש
מושג כזה/דומה-לזה: מסוגלות עצמית) היא לא תמיד גבוהה.
דוגמאות:
1. אני זוכר שלפני התגייסתי לצבא (לפני המון שנים) ולאחר הבחינות
הראשוניות, שלחו לי מכתב שאני עומד בתנאי הסף להתקבל למיון לקורס טיס,
עשיתי עוד כמה שלבים ואז כשכבר הייתי בבסיס הקליטה והמיון החלטתי שאני לא
רוצה להמשיך בדרך הזאת. הסיבה: כבר הייתי "לחוץ בית" אחרי כמה ימים בבסיס
הלא סימפטי הנ"ל (חורף, אוהלים, קר ורטוב, אוכל על הפנים, אנשים מתחלפים
בקצב מסחרר וכד' (זה מה שהיה בתקופתי לפחות וכך חשתי)) ושמעתי שיוצאים פעם ב3 שבועות
וגם זה ליציאה קצרה... אמרתי לעצמי "לא תודה... אם ככה מתייחסים אלי...".
"האירוני" הוא שבמסלול שהלכתי אליו (שיריון) גם היציאות הביתה לא היו כל-כך
תכופות... זה לא אומר שאם הייתי מאמין בעצמי הייתי מתחיל ומסיים את הקורס
הנ"ל, אבל יש סיכוי. בדיעבד אני דווקא שלם עם ההחלטה שלי אז...
2. אח"כ כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה (כנ"ל לפני המון שנים). כמובן
ששמחתי כשקיבלתי את מכתב הקבלה לאוניברסיטה בחוג שביקשתי (אונ' ת"א.
מתמטיקה ומדעי המחשב). גם אז לא היה קל להתקבל, אבל אני משער שהיום אפילו
יותר קשה (גם אז היה פסיכומטרי). כשהתחלתי ללמוד לא ראיתי את עצמי בטקס
הסיום של התואר... חשבתי רק איך אני מסיים את הבחינות הבאות בסמסטר
הנוכחי... הלימודים לא היו קלים, אבל במאמץ סביר הצלחתי להגיע לקו הסיום
וסיימתי.
3. זוגיות. כאן אני עדיין לא יכול לסמן איזשהו 'V', כי אני עדיין לבד
וללא זוגיות (כבר המון שנים...!) והאמת שאולי בניגוד לנ"ל אני לא מאבד
תקווה. אולי אני דווקא צריך להיות יותר פסימי כדי שיקרה משהו טוב בתחום
הזה... 
ייתכן שזה קשור גם לסביבה תומכת. בד"כ לא "דחפו" אותי למסלול מסויים, גם
לא הורי. בד"כ הלכתי לפי מחשבותי ותחושתי, אבל אני חושב שסביבה תומכת
יכולה לעודד אותך כשלא קל, להציע רעיונות חדשים שלא חשבתי עליהם וכד' (הנה
עוד סיבה מדוע זוגיות (מתאימה) יכולה להיות חשובה (גם כסביבה תומכת)).
לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
