עוד לא נשוי

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)

מכיוון שזה יותר חשוב מהרהורים פילוסופיים וכד'.. אני שם בפרונט (תרתי משמע?..) את החלק עם הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ורק אח"כ את שאר. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

עבודת צוות

אם זה היה תלוי בי, הייתי מחוקק את "חוק הזכות לזוגיות"... חוק שיקל מאוד על מי שרוצה בכך למצוא זוגיות (לא פוליגמית וכד', זוגיות מונוגמית) ומקשה על מי שמנסה להקשות על אחרים/ות למצוא זוגיות.

הסיבה לזה (הגם שזה לא ממש ראיון מציאותי בחברה כשלנו) היא שלדעתי זוגיות היא לא מותרות, היא צורך די בסיסי להרבה אנשים. עובדה שרוב האנשים נמצאים בזוגיות. אם לא היה בזה משהו טוב, אז אנשים היו בוחרים לגור ולחיות לבד. ברור גם שלא כל זוגיות היא טובה תמיד ובכל זמן ויש אנשים שנשארים בזוגיות מכוח האנרציה, בגלל טובת הילדים, מסיבות כלכליות וכד'.

זוגיות היא מקרה פרטי של "עבודת צוות". מגיל צעיר אנחנו פועלים במסגרות: אנחנו גדלים לתוך משפחה שדואגת לנו, הולכים לגן-ילדים, בי"ס יסודי ותיכון וכבוגרים לצבא, אח"כ לימודים גבוהים (לא תמיד), אח"כ עבודה, אח"כ מקימים סטארט-אפ..., אח"כ דיור-מוגן...

מסגרות הן חלק מחיינו ויש לזה סיבות טובות. זה לא במקרה שהרבה ציפורים נודדות כקבוצה. זה כנראה נותן יתרון הישרדותי. בדומה טבע האדם, או לפחות טבע רוב בני האדם (כולל אני) הוא להעדיף את הקבוצה. כמובן, שלא כל קבוצה ולא בכל מחיר. ככל שה"צוות" חשוב יותר, כך תגדל הבררנות לגביו. אני, למשל, אהיה פחות בררן לגבי מי יהיה ידיד/ה שלי, מאשר לגבי מי תהא בת-זוג שלי ומסיבות ברורות.

זה שאני (או אנשים כמוני) לא בזוגיות (ראויה ומתאימה) לא מיטיב עימי. למדתי לשרוד את הלבד, אבל זה לא באמת מצב של בחירה מבחינתי. לדעתי החברה מפסידה מזה שיש אנשים בודדים, כי, שוב לדעתי, התרומה הפוטנציאלית שלהם לחברה פחות באה לידי ביטוי.

אפרופו בדידות:

[גם כאן ועידכונים על עידכונים כאן]