אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)
מכיוון שזה יותר חשוב מהרהורים פילוסופיים וכד'.. אני שם בפרונט (תרתי
משמע?..) את החלק עם הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ורק אח"כ את שאר. אז
הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על
מבנה גוף:
כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם
שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית
(אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני
מחפש בבת-זוג כתבתי
כאן (בגלישה מסלולר נא לבחור דווקא בגירסה לא סלולרית). עלי כתבתי
כאן (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא
[email protected].
התנסות רפלקסיבית
אני זוכר ששמעתי את צמד המילים הללו לפני כך-כך שנים... אני זוכר לא רע
את הרגע. זה היה כמדומני בסופ"ש והאזנתי לרדיו במטבח בדירה שהתגוררתי בה
אז. היה שם ראיון עם מומחה לחינוך והוא דיבר על החשיבות להקנות לתלמידים לא
רק ידע (כי ידע משתנה מהר מאוד) אלא גם ללמד אותם ללמוד בעצמם.
אפרופו ללמוד בעצמך, אני חושב שזה גם מה שהלימודים באוניברסיטה עשו לי,
לפחות במידה מסויימת. הסטודנט לומד ללמוד, לנהל את הזמן שלו/ה, לדעת לחפש
מקורות מידע שונים (היום בעידן האינטרנט, זה יחסית יותר קל) ועוד. עדיין
אני חושב שיש יתרון למסגרת, גם אם אדם יכול ללמוד לבדו.
ובכן מה שאני זוכר מאותו ראיון מעניין, ששמעתי את חלקו, הוא העניין הזה עם ההתנסות הרפלקסיבית, כלומר מעין ניסוי וטעייה.
איש החינוך (כמדומני בעל תואר דוקטור) דיבר שחשוב שהתלמידים ילמדו להתנסות
(בתחומים הרלוונטיים ללימוד), ילמדו גם לקבל כשלון (טעות) כחלק מתהליך
הלמידה וילמדו (אם יש מה ללמוד, לא תמיד יש) מהטעויות.
שמתי לב שאצלי (ואני בטוח שזה לא רק אצלי) יש, במידה מסויימת, נטייה
להתקבע, כלומר ללכת על המוכר והנוח. יש גם המכנים זאת "אזור הנוחות". יש
הגיון ללכת אל המוכר והידוע. אם נסתכל על העבר האבולוציוני שלנו, אז
במקומות לא מוכרים היו סכנות, למשל חיות טורפות ועוד. מצד שני אנשים שהיו
הרפתקנים מספיק מחד וידעו להתגבר על הקשיים שבדרך מאידך, הצליחו להגר
ליבשות רחוקות להקים שם ציוויליזציות, חלקן די מוצלחות. סביר שאני (ורבים
אחרים...) הם צאצאים של אותם מהגרים. למעשה רוב תושבי מדינת ישראל היהודים
היגרו לכאן או שהם צאצאים של הורים, סבים וכד' שהיגרו לכאן (הסבים שלי למשל
משני הצדדים היגרו לכאן הרבה לפני הקמת המדינה (בשנות ה20 של המאה הקודמת)
ואגב כך ניצלו, לפחות חלקם, מהשואה. בחלק מהענף המשפחתי שלי יש כאלה
שהיגרו לכאן עוד לפני כן...).
אסטה קצת מהנושא המרכזי של הפוסט הזה ואציין שאולי זה מסביר מדוע ישראל
היא "מדינת הסטארט-אפ"... מהגרים הם אנשים 'הרפתקנים' במידה מסויימת, כלומר
כאלה שמוכנים לקחת סיכונים ולצאת אל הלא לגמרי נודע. עוד מדינה שיש בה
הרבה יוזמה בדומה היא כמובן ארה"ב ואכן גם ארה"ב היא מדינה של מהגרים (אמנם
רוב המהגרים שם היגרו לפני כמה מאות שנים. אגב, גם אוסטרליה היא כזאת...
והיא פחות מתאימה, ממה ששמעתי לפחות, לדימוי של אומת סטארט-אפ... מנגד
אזרחי אוסטרליה נחשבים לעשירים יחסית (ע"ע בויקי: עושר פר יחיד בוגר) בעולם).
זה לא שאין בי יצר הרפתקנות בכלל, יש בי בטוח, אבל נראה לי, גם במה
שקשור בחיפוש זוגיות, שיש לי קצת נטייה להתקבע במידה מסויימת על דרכים
מסויימות. מנגד, אפשר לראות בזה יציבות והתמדה... כלומר גם בזה אפשר למצוא
פלוסים ומינוסים.
אחת הסיבות לזה, ייתכן שקשורה לאותו פחד מכישלון. חשוב ללמוד להיכשל
("התנסות"), לא בהכרח כמטרה, אלא מתוך ההבנה שלפעמים זו הדרך שצריך לעבור.
נזכרתי כמשל ב"חיפוש אריה במדבר" (שידוע גם כחיפוש בינארי), כל כשלון שם מקדם אותך למציאת הפיתרון.
תזכורת: החידה מפוסט קודם ממתינה לפותר/ת...!
[גם כאן ועידכונים על עידכונים כאן]
לילה טוב וחג חנוכה שמח לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
