עוד לא נשוי

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)

מכיוון שזה יותר חשוב מהרהורים פילוסופיים וכד'.. אני שם בפרונט (תרתי משמע?..) את החלק עם הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ורק אח"כ את שאר. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

הצעה למפלגת מרכז חדשה

הבחירות בדרך, יותר מוקדם או במועדן, אבל בכל מקרה הן אמורות להתקיים בשנה הבאה, אז זה זמן מתאים לכתוב קצת על פוליטיקה.

תחילה הקדמה קצרה: אני מגדיר עצמי מבחינת המפה הפוליטית כמרכז עם נטייה קלה שמאלה. אינני מזדהה עם דרכה של מר"צ למשל ואני חושב שהיום מפלגת העבודה הפכה שלא בטובתה למעין " מר"צ ב' ". אם בעבר, מאז שהצבעתי לראשונה אי-שם בתחילת שנות השמונים כחיל בצבא, הצבעתי תמיד למפלגת העבודה (למעט הפעם ששלי יחימוביץ' עמדה בראשות העבודה שאז הצבעתי, 'בלית ברירה' ל-"יש עתיד"), אז היום עם התרחקות מפלגת העבודה מהמרכז, אני לא בטוח במי להצביע.

מה שבעצם גרם לי לכתוב את הפוסט הזה היא הכתבה הזו באתר 'עניין מרכזי', שמדברת על אפשרות של יצירת גוש מרכזי עם בני גנץ, יאיר לפיד, משה יעלון, ציפי ליבני ואבי גבאי. מוזכר תרחיש לכאורה אפשרי שאבי גבאי יעזוב את העבודה ויצטרף לגוש כנ"ל. אני אברך על יצירת גוש כזה, אולי אף אצביע עבורו.

אתרום את חלקי הצנווע ברעיון כיצד להתגבר על משחקי האגו שוודאי קיימים במפלגות הללו (שקיימות ואלו שאולי בדרך). למעשה אני מניח שלא זקוקים לי כרעיונאי שם, כי כבר עשו דבר דומה בעבר ויש לא פחות טובים (וכנראה הרבה יותר טובים) ממני בתחום הרעיונות בפוליטיקה... ובכן במקום לריב על מי יהיה ראש הגוש/מפלגה החדשה, אפשר, כמו שעשו בזמנו פרס ז"ל ושמיר ז"ל, לעשות רוטציה, כשכל מנהיג מקבל פרק זמן יחסי שיקבע לפי תוצאות סקר מייצג שייערך ממש בסמוך למועד הבחירות. כך שמי שפופולרי יותר, יקבל יותר זמן.

אני חושב שהגיע הזמן "להחליף דיסקט" גם ברמה של המפלגות במרכז-שמאל וגם ברמה הלאומית כלומר שלעם הזה מגיעה הנהגה אחרת. זה פחות קשור לדעות ימין-שמאל, כלומר רואים את זה למשל בארה"ב: כל כמה בחירות מחליפים את מפלגתו של המנהיג, פעם הדמוקרטים, פעם הרפובליקנים וחוזר חלילה. כשהשילטון נמצא הרבה זמן בצד זה או אחר, זה עלול להוביל לביצועים פחות טובים ברמת המדינה.

אם לא יהיה איחוד במרכז המפה הפוליטית, לא תהיה כנראה החלפת שילטון. אני מאוד מקווה שגוש המרכז שיוקם לא יכלול פמיניזם רדיקלי ודעות בקצה השמאלי של המפה הפוליטית כי רוב העם (ובצדק לדעתי) לא נמצא שם. רואים שככל שמפלגת העבודה הפכה כאמור להיות דומה למר"צ, כך היא הופכת לפחות ופחות רלוונטית מבחינת מספר המנדטים וכאלטרנטיבה שילטונית. זו לא היתה דרכה של מפלגת העבודה ההיסטורית, זו של בן-גוריון ז"ל ועוד. מפלגת העבודה המקורית היתה במרכז המפה הפוליטית וללא קיצוניות לצד ימין או שמאל.

תזכורת: החידה מפוסט קודם ממתינה לפותר/ת...!

"אז למה לי...":

[גם כאן ועידכונים על עידכונים כאן]