עוד לא נשוי

הודעה חשובה

לפי מה שקראתי בפייסבוק, האתר הזה ("ישראבלוג") עלול להיסגר ב-1.8.19. יש צוות של בלוגרים שמנסה להעביר את האתר לידיו ובכך להצילו, אבל עוד לא ברור (לפחות לי), מי, מה ואם בכלל.

במקרה שהאתר אכן יסגר, אני מזכיר שיש לי בלוג מקביל באתר "תפוז" שכתובתו:
http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/tzachy

כמו כן יש לי דף פייסבוק בו אני מעדכן, מדי פעם, בקשר לבלוג, שכתובתו:

https://www.facebook.com/Odlonasuyblogpage-200909336622686

כבר קרה, בצירוף מקרים די נדיר, ששני האתרים ("ישראבלוג" ו-"תפוז") לא היו פעילים (או במקרה של "תפוז" לא נגיש לעידכון שלי) ויכולתי לעדכן על-כך רק בדף הפייסבוק לעיל.

אני צריך מפלגה חדשה...

לא, אין לי כוונה להקים מפלגה... גם אני לא מנסה לעודד מישהו/י להקים מפלגה חדשה, להיפך לדעתי היה טוב למדינה ולחברה הישראלית אם היו פחות מפלגות (זה היה מונע או מקטין את כל המורכבות הקואליציונית, יוצר יותר משילות ויציבות ואולי אף יותר אחדות בעם ופחות מחלוקות).

כוונתי לכתוב שאני לא מוצא במפלגות הקיימות, מפלגה שבאמת מייצגת את כל דעותי. יש שיותר ויש שפחות, אבל לא את כל דעותי... אז מה דעותי?

באופן כללי, אפשר לומר שאני נוטה לכיוון המרכז, אבל זה יותר מורכב מזה:

1. בתחום המדיני: במשך שנים (משנת 1981 בשירות הסדיר) הצבעתי כמעט רק למפלגת העבודה. לא מפלגת העבודה כפי שהיא כיום... זו היתה מפלגה מאוד שונה (בשתי הבחירות האחרונות הצבעתי ללפיד ואח"כ לכחול-לבן). מפלגת העבודה היתה (ועודנה) בעד לנסות להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים (בהערת אגב: אם ירדן היתה מוכנה לספח (בחזרה) את יו"ש, זה גם היה פותר הרבה בעיות. אגב, בדומה אם המצרים היו מספחים, בהסכמת כל הצדדים, את עזה).

אני לא מזדהה עם "מפעל ההתנחלויות" ביו"ש. אם אין הסכמה בקרב רוב העם לנ"ל ורוב מדינות העולם גם נגד זה (למרות שזה לא צריך להיות השיקול המכריע) אז יוצא שבעצם הרוב לא מקבל את זה. אפשר לטעון שרוב העם ימני, לפי תוצאות הבחירות, אבל אל נשכח ששליטת הימין מסתמכת גם על המפלגות החרדיות והיו רבנים חשובים ומרכזיים שאמרו בעבר שתמורת שלום אמת אפשר לשקול נסיגה (כמובן בתנאים קפדניים של הסדרי ביטחון).

2. בתחום הזוגי: אני חילוני מבית חילוני ועם זאת אני מאמין בה'. אני זוכר שכילד כששהיינו (משפחתי ואני) בחו"ל בשליחות של כמה שנים של אבי ז"ל, היינו עושים קידוש בכל יום שישי... דווקא כשחזרנו לארץ הנוהג פסק... בכל מקרה: למרות שאינני דתי (אני יותר מקבל את התורה שבכתב, פחות מקבל את דעת חז"ל, תושב"ע ורבנים) אני קצת 'מקנא' בשמרנות הדתית בכל מה שקשור לזוגיות ומוסד המשפחה. אני לא חושב שזה באמת משנה אם פותחים בקבוק בשבת או לא.. אבל בחברה הדתית, מתחתנים יותר, מתגרשים פחות ונראה לי שיש יותר הרמוניה בזוגיות ויש לכך כל מיני סיבות שלא אכנס אליהן (אני חושב שכתבתי על זה בעבר כאן), אבל זה קשור גם למתירנות מינית וחוסר הצבת גבולות. יש שיקראו לזה "חופש". חופש הוא לא בהכרח דבר רע, גם סוכר הוא דבר טוב וטעים, אבל הכל במידה. משלב מסויים זה עלול דווקא להיות לא טוב.

מפלגות השמאל, גם המרכז ולאחרונה נראה שגם הימין (אולי חוץ מהחרדיות) הפכו ליותר ויותר פמיניסטיות. אני, חלילה, לא בעד דיכוי נשים ואני בעד שיוויון הזדמנויות, אבל אני נגד מה שקרוי "אפליה מתקנת". רק לצורך המחשה: באחת ממערכות הבחירות חברת כנסת מסויימת קיבלה פחות קולות ממועמד גבר מסויים. אותו מועמד היה לדעתי (ואני משער שלא רק לדעתי) הרבה יותר מתאים וראוי (גם לאור השכלתו וניסיוני הניהולי/ציבורי) להיות ח"כ ממש ללא קשר להיותו גבר. למרות זאת, אותה מועמדת הוצבה בגלל ה"מתקנת" הנ"ל במקום גבוה יותר... כאמור למרות שקיבלה פחות קולות בפריימריז... (מה שנקרא "דמוקרטיה" גמישה...). אותו מועמד, בסופו של דבר, פרש מרצונו מהחיים הפוליטיים ואני יכול להבין אותו (אבל לא להצדיק אותו). לפחות לדעתי, זה לא עשה טוב לפוליטיקה בכלל ולאותה מפלגה בפרט.

3. לדעתי כל אזרח/ית צריך להתגייס או לצבא או לשירות לאומי כלשהו. כל הנושא של "תורתו אומנתו" הוא דבר פסול מכל וכל לטעמי ולהשקפתי ואולי אף סותר את המוסר של התורה (התורה שבכתב, לא דעת חלק מהרבנים). אני חושב שלמעט המפלגות החרדיות, כל שאר המפלגות החילוניות מסכימות פחות או יותר עם עמדתי. ייתכן שהמפלגות הערביות לא בעד גיוס של אזרחים ערבים לצבא, אבל זו לא צריכה להיות בעיה: מי שהצבא יוותר עליו/ה, יחוייב בשירות לאומי מלא (פרק זמן דומה לשירות הצבאי), למשל בבתי חולים (לא חסר מה לעזור שם... ע"ע שביתת האחיות) או ב"אלף ואחד" דברים אחרים לטובת הכלל.

אז מצד אחד אני שמרן לגבי יחסי גברים ונשים (לפחות רוב הזמן ואני משתדל לנהוג כך בפועל) ואני לא ממש מזדהה עם מתירנות מינית, אבל מצד שני אין לי בעיה עם שירת נשים... זו סתם הקצנה שבכלל לא מצווה בתורה, כמו עוד הרבה הלכות שלא מצוות בתורה.

מצד אחד אני בעד שלום, אבל לא בכל מחיר. אני חושב שאפשר לסגת, אבל רק בתנאים מאוד מחמירים כדי שלא נחזור לסיפור עזה והנסיגה החד-צדדית שקדמה למצב הנוכחי.

מצד אחד אני בעד זכויות שוות בין גברים לנשים, למשל אם אישה עושה עבודה זהה לגמרי לזו של גבר, בוודאי שמגיע לה שכר זהה. מובן שאני מתנגד לאלימות מינית (או אחרת, לצורך העניין) וכיו"ב. זה גם מגובה בחוק. מצד שני אני כן חושב שיש הבדלים בין גברים לנשים, או יותר מדוייק בין רוב הגברים ובין רוב הנשים (רוב הנשים הן לא פמיניסטיות ויש לא מעט נשים שיוצאות כנגד הפמיניזם בוודאי בצורה הקיצונית. חפשו ביוטיוב) ולא נכון ל"טשטש" את כל ההבדלים בין גברים לנשים, גם אם יש מיעוט שחושב אחרת. רוב מפלגות השמאל (ונראה שגם קצת המרכז) הלכו להשקפתי יותר מידי לכיוון הפמיניסטי ואני לא מזדהה עם זה.

אם תקום מפלגה שתייצג אותי נכונה, אולי אצביע בשבילה...

הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף: