עוד לא נשוי

הפוסט הבא (לא זה) יעסוק בבקורת שלי על היעדר ההיענות מהצד הנשי לחיפושי דרך הבלוג אחר בת-זוג, אבל כבר נאמר (במשנה, כך נודע לי מ'פרופסור גוגל') "קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים", אז תחילה אני צריך להעביר בקורת על עצמי וכך אנסה לעשות כעת.

אימי ז"ל אמרה לי לא פעם "אתה לא יודע להעריך את עצמך מספיק"... כידוע הורים הם לא תמיד הכי אובייקטיבים... אבל גם אנשים אחרים אמרו לי לפעמים שייתכן שאין לי מספיק בטחון עצמי ויש בזה משהו. בכל זאת כשאני מבקר את עצמי ומה שאני, אני משתדל (למרות שברור שאני לא יכול להיות 100% אובייקטיבי) לשפוט/להעריך את עצמי "נכון" (בכפוף ל"הגמל לא רואה את דבשתו").

כשאני מסתכל על רווקים (כעת הכוונה ללשון זכר בלבד) שכבר נניח עברו, יחסית מזמן, את שנות העשרים שלהם, אני רואה, לא פעם ובחלק, "פגמים" כלשהם שיכולים לכאורה להסביר מדוע הם רווקים. למשל, לאו דווקא לפי סדר מסויים, מאפיינים כמו: קול מוזר, 'חוסר חוכמה', עצבנות וחוסר שליטה עצמית ברגשות, יחסי אנוש גרועים וכמובן גם מאפיינים חיצוניים.

מנגד, אני מכיר כמה מקרים של גברים "פגומים" (במרכאות... אני מדגיש) כלומר שסוטים משמעותית מהנורמה (ולא "לטובה" לכאורה), שכן נשואים עם ילדים.

אני מרגיש שאני חייב לשאול את עצמי בכנות, האם אני רווק בגלל שאני "דפוק" באיזשהו מובן? מעולם לא טענתי שאני "מושלם"... אני חושב שאני מכיר ומודע להרבה מגרעות שבי ועדיין אני טוען שיש "גרועים" ממני שנמצאים בזוגיות+ילדים, כלומר הכל כאן יחסי ואני בטוח שיש בי גם יתרונות כלל לא מבוטלים. לא בקשתי לשאת חן בעיני "כל העולם" או "כלל הנשים". מספיקה לי אישה אחת, אבל אחת מתאימה כלבבי וזה בהחלט אפשרי.

ביצוע "מודרני" (1980?) ליצירה של באך, טוקטה:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].